לא התקיימו נסיבות המצדיקות ביטולה של זיקת הנאה שנרכשה מכח שנים

אב בית הדין, כב' השופט האשם ח'טיב

הדיון בערעור זה התקיים לראשונה ביום 12/3/07 בפני ההרכב בראשותי וחברותם של כב' השופטים הווארי וארבל.

במהלך אותו דיון, הועלתה ע"י ההרכב הצעה כפי שמצאה ביטויה בפרוטוקול הדיון מאותו יום, שבעקבותיה ביקשו ב"כ הצדדים שהות להתייעץ עם שולחיהם ולנקוט עמדה מהצעת בית המשפט.

הדיון נדחה למועד אחר ומאחר ושהיתי אותה עת בחופשת השתלמות, התקיים הדיון בפני הרכב בראשותו של כב' השופט זיאד הווארי וחברותם של כב' השופטים בנימין ארבל ושאהר אטרש.

בדיון זה לא נשמעו טענות ולפי בקשת ב"כ הצדדים, ניתנה החלטה בדבר הגשת הצדדים השלמת טיעונים בכתב.

בנסיבות אלה, אנו סבורים כי ההרכב הראשון, בפניו התקיים דיון בערעור והועלתה על ידו הצעת פשרה, הוא ההרכב אשר עליו ליתן את פסק הדין.

רקע עובדתי

1.         למערערים, שהינם בני זוג, זכויות (ברי רשות) בנחלה מס' 52 במושב ברק שבחבל התענכים (להלן: " המושב ברק"), ואילו למשיבה מס' 1  זכויות של ברת רשות בנחלה מס' 51 הגובלת בנחלה 52, כאשר המשיבה מס' 2 הינה בתה של המשיבה 1 ויש לה מעמד של בת ממשיכה, ומתגוררת יחד עם בעלה, המשיב 3, בביתם שהקימו  בנחלה הנ"ל.

2.         בין שתי הנחלות קיימת דרך, אשר שימשה למעבר (להלן: "הדרך") לבעלי הזכויות בשתי החלקות למשקים החקלאיים שבנחלה. בנוסף, שימשה אותה דרך את המשיבים למעבר מהכביש הראשי לבתיהם שבנחלה, זאת מאחר ומבני ציבור שנבנו במקום חסמו את הגישה הישירה מהכביש הראשי הציבורי העובר בחזית הנחלה אל תוך נחלת המשיבים.

3.         המערערים רכשו את זכויותיהם כברי רשות בנחלה 52 בשנת 2004, מאת משפחת שוקרון שהיו בעלי הזכויות בנחלה, וסמוך לאחר מכן החלו בונים על אותה נחלה את ביתם.

4.         בשלב כלשהוא, הודיעו המערערים למשיבים (כנראה באמצעות מבצעי עבודות הבניה) כי בדעתם להרוס את תעלת הניקוז ואת הדרך שבין שתי הנחלות, שלטענתם נמצאת כולה בתחום נחלתם ולהקים שם גינה.

בעקבות הודעה זו הגישו המשיבים לבית משפט השלום את תביעתם, ת.א. 2844/05 הנ"ל למתן צו מניעה שיאסור על המערערים להרוס את דרך המעבר וימנע מהם למנוע מהמשיבים שימוש בדרך הנ"ל.

5.         בתביעתם טענו המשיבים כי הדרך הוכשרה בשנות הששים  ומאז היא קיימת בתוואי ובמיקום הנוכחיים שלה וזאת ע"פ החלטה של ועד המושב, לפיה כי כל זוג שכנים יכשיר דרך בין הנחלות.

המשיבים טענו עוד כי מאז הכשרת הדרך ובמשך פרק זמן ממושך זה הם ובני משפחותיהם עשו ועושים שימוש בדרך, ללא כל מחאה או טענה מצד בעלי הזכויות במשק השכן - 52, משפחת שוקרון, שהחזיקה במשק 52 באותן שנים, ובהסכמתם והסכמת בני משפחתם המורחבת שהחזיקו במשק בשלב מאוחר יותר.

לטענתם, משך יותר מארבעים שנים הם עושים שימוש בדרך , מתחזקים אותה וזאת בהסכמת בעלי הזכויות  במשק השכן ובהסתמך על כך אף תכננו משיבים 2 ו-3 את ביתם, שבנו בשנת 1992, כך שכניסתו פונה לאותה דרך גישה. עוד נטען כי דרך זו היא היחידה למשקם, לרבות מטע הזיתים שבמשק.

6.         להגנתם טענו המערערים, בין היתר,  כי אין למשיבים זכות גישה דרך נחלתם של המערערים וכי קיימת דרך גישה נוספת בצדה האחר של נחלת המשיבים, שהינה דרך ציבורית ומהווה למעשה דרך הגישה האמיתית למשק המשיבים.

עוד טענו המערערים כי "הדרך" אינה עוד הכרחית וחיונית למשיבים, שכן היא הוכשרה אז לצורך הגעה ללולים ואלה לא קיימים מזה יותר מ- 25 שנים.

7.         בית משפט השלום קיבל את תביעת המשיבים והוציא מתחת ידו צו האוסר על המערערים, או מי מטעמם, למנוע מהמשיבים מלהשתמש בדרך. מכאן הערעור שבפנינו.

תמצית קביעותיו ומסקנותיו של בית משפט השלום