לא די בידיעה על מתן פסק הדין לצורך תחילת מרוץ הימים להגשת ערעור

לפני בקשה למחיקת ההליך שבכותרת בשל איחור שחל בהגשתו.

1.        ההליך נסוב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו אשר דחה ערעור של המבקש  על פסק דינו של בית משפט שלום על החלטת השמאי המכריע וקיבל את ערעור המשיבה על ביטול תשלומי ריבית בגין חוב של היטל השבחה. פסק הדין ניתן ביום 1.2.07 בהעדר הצדדים. ההליך שבכותרת הוגש ביום 26.3.07. לטענת המשיבה, ב"כ המבקש לא ציין בבקשה מתי נודע לו על פסק הדין או מתי נמסר לידיו פסק הדין. עוד נטען כי ב"כ המבקש קיבל את פסק הדין וידע עליו עוד בטרם בוצעה מסירה פורמאלית של פסק הדין על ידי מזכירות בית המשפט המחוזי. לפי הנטען, ביום 13.2.07 פנתה ב"כ המשיבה במכתב לב"כ המשיב בבקשה לתשלום הסכומים וההוצאות שנפסקו לזכותה על פי פסק הדין. ביום 22.2.07 השיב ב"כ המבקש במכתב כדלקמן:

"1. העברתי את הודעתך למרשי וזה ציין כי הפרש המע"מ (המתוקן) בסך 2,325 ש"ח, יישלח אליך בדואר בהקדם.

2. על מנת לסיים את הפרשה במהירות וביעילות, אבקש לקבל את פירוט החישוב לסכום הריבית. אבקשך להעביר לעיוני נתונים ברורים לגובה כל אחד מהסכומים, מה משך הזמן לחיוב ומה שיעור הריבית שחויב".

לטענת ב"כ המשיבה, מהאמור עולה כי המבקש ידע על מתן פסק דין בערעור כבר ביום 13.2.07 ולפיכך ביקש חשבון מפורט לסלק את הסכומים שנפסקו. במצב דברים זה, טענתה היא, כי ההליך שבכותרת הוגש באיחור של 16 יום. עוד נטען כי ביום 26.2.07 התקשרה ב"כ המשיבה לב"כ המבקש על מנת להציע לו הצעת פשרה תמורת ויתור על הגשת הליך ערעורי, אולם הוא לא טרח להשיב לה.

2.        המבקש מתנגד לבקשה. לטענתו, פסק הדין נשוא ההליך שבכותרת הומצא לו על ידי מזכירות בית משפט קמא רק ביום 26.2.07 ולפיכך הוגש ההליך בתוך המועד הקבוע בדין. עוד נטען על ידו כי הטענה לפיה הוא קיבל את פסק הדין וידע עליו עוד ביום 13.2.07 עומדת בניגוד לתצהירו וכי טענה זו לא הוכחה. כמו כן, לטענתו, מרוץ המועדים להגשת בקשת רשות לערער נמדד החל מהיום שבו הומצא לו פסק הדין ולא מהיום שנודע לו על עצם קיומו.

3.        בטרם אדון בבקשה לגופה, אקדים ואבהיר כי גם לדידם של אלה המצדדים בכלל ה'ידיעה', לפיו ניתן להכיר בידיעת בעל דין אודות פסק דין או החלטה שנתנה כמתחילה את מרוץ הימים להגשת הליך ערעורי, הכוונה היא לידיעה מלאה של תוכן פסק הדין ולא ידיעה על עצם מתן פסק הדין (בכפוף למקרים מיוחדים בהם חלוף הזמן מעת מתן פסק הדין מעיד על העדר תום לב, ראו: בש"א 6479/06 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' שנפ, תק-על 2007(1), 323). בענייננו, במכתבה מיום 13.2.07, אשר במסגרתו שלחה ב"כ המשיבה לב"כ המבקש דרישה לתשלום סכומים שנקבעו בפסק דינו של בית משפט קמא, היה כדי ליידעו בדבר עצם מתן פסק הדין אולם אין בכך כדי להוכיח כי החל ממועד זה ידע המבקש את תוכן פסק הדין. בשים לב לכך שפסק הדין ניתן בהעדר הצדדים, ושב"כ המשיבה לא צירפה למכתבה עותק של פסק הדין, אף לא ניתן לקבוע כי המשיבה הסתמכה על מועד זה כמועד בו נודע למבקש על תוכן פסק הדין. לפיכך, גם לפי האסכולה התומכת בכלל הידיעה, אין לומר כי בשלב זה נוצרה ידיעה השקולה להמצאה המצדיקה את תחילת מרוץ המועדים להגשת הליך ערעורי כבר מיום 13.2.07.

           שונים הדברים  בנוגע למכתבו של ב"כ המבקש מיום 22.2.07. אמנם, במכתב זה לא נאמר על ידו במפורש כי המבקש קיבל את פסק הדין או כי הוא מודע לתוכנו. אולם, מסקנה זו עולה מכללא מתוכו. קשה להלום כי המבקש היה מביע נכונות לפעול לפי דרישת המשיבה, לשלם סכומים בהם חויב במסגרת פסק דינו של בית משפט קמא, תוך התייחסות ספציפית לפרטי חישוב הסכומים, מבלי שפסק הדין היה לנגד עיניו. אוסיף, כי עיון בתגובת ב"כ המבקש מעלה כי הוא נמנע מלטעון באופן ברור כי בשלב זה הוא טרם קיבל לידיו את פסק הדין. כמו כן, לא הובהר על-ידו כיצד מתיישב תוכן המכתב עם העדר ידיעה בדבר תוכן פסק הדין. בנסיבות אלה, ניתן לקבוע שהוכח לפני כי לכל הפחות החל מיום 22.2.07 ידע המבקש ידיעה מלאה את תוכן פסק הדין. האם בכך די כדי לקבוע כי ידיעה זו שקולה להמצאה?

           בסוגיה זו, אשר קיימות לגביה מגוון דעות, ואשר למצער טרם הוכרעה בפסיקה, מצטרפת אני, בכל הכבוד, לגישת חברי המלומד, הרשם י' מרזל כפי שהובעה בהחלטתו ברע"א 11286/07 אריק זמיר נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (טרם פורסם). כפי שהובהר בהחלטתו, הכלל הוא, כי את המועד למניין הימים להגשת הליך ערעורי יש למנות מעת בו הומצאו פסק הדין או ההחלטה כדין (לטעמים העומדים ביסוד גישה זו ראו פסקאות 12-10 להחלטתו), אלא אם כן חל חריג, כגון טענת השתק או בשל עיקרון תום הלב, אשר בהתקיימו ידיעת בעל הדין תביא לתחילת מניין הימים, הגם שטרם היתה מצאה כדין. מכאן, שאין די בידיעה בלבד, על מנת לקבוע כי היא שקולה להמצאה כדין.

4.        כיצד יש ליישם גישה זו על נסיבות המקרה שלפני? האם חל אותו "דבר מה נוסף" המתווסף לידיעת המבקש המצדיק, בנסיבות העניין, את מחיקת הליך בשל האיחור הנטען בהגשתו?

תשובתי לכך שלילית. אנמק את טעמי. אכן, לגישתי, מכתבו של ב"כ המבקש מיום 22.2.07 יצר מצג כלפי המשיבה לפיו פסק הדין התקבל על ידו הוא ידע על תוכנו. כמו כן, במקרה דנן, בשים לב לכך שהבקשה למחיקת ההליך הוגשה זמן לא רב לאחר הגשתו, דומה כי ניתן לבסס גיבושה של ציפייה מטעם המשיבה לכך שהיא לא תוטרד עוד בהליך ערעורי לאחר חלוף המועד להגשת הליך ערעורי. אולם בכך אין די לצורך גיבושו של השתק. לשם כך נדרש כי המשיבה תשנה את מצבה לרעה (ראו: בש"ם 5417/01 שרגא ויטנר נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה,  תק-על 2002(1), 881).  בבקשתה למחיקת ההליך על הסף, לא מבהירה המבקשת כיצד שינתה את מצבה לרעה עקב האיחור שחל בהגשת ההליך, וזאת במיוחד בשים לב לכך שנוכח ימי השביתה שחלו במהלך חודש מרץ, הרי שגם אם נמנה את המועד להגשת ההליך שבכותרת החל מיום 22.2.07, הוגש ההליך באיחור של יום אחד בלבד. במצב דברים זה, אין מקום להיעתר לבקשה למחיקת ההליך.

התוצאה היא, שהבקשה נדחית. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, א' באב תשס"ז (16.7.2007).                              

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    כש

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: