ל' נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ ואח'

בפניי תביעת התובעת לקבלת פיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לה כתוצאה מתאונה שארעה ביום 29.3.12 עת ישבה במושב האחורי ברכב מסוג סיטרואן מ.ר x (להלן: "הסיטרואן") הנהוג על ידי בעלה ואשר נפגע פגיעה אחורית מרכב מסוג פג'ו מ.ר x (להלן:"הפג'ו").

לטענת התובעת, ביום האירוע נסעה יחד עם בעלה לאסוף את בנה מתחנה מרכזית כשלפתע הבחינה בבנה וקראה לבעלה לעצור את הרכב. בעלה הסיט את הרכב בצורה אלכסונית ועצר ליד אבני שפה שנצבעו באדום לבן, כשלפתע התנגש ברכבם רכב הפג'ו. לטענת התובעת, בעקבות התאונה נפגעה בצווארה ובכף ידה ועד ליום זה סובלת ממגבלות תנועה בצוואר וביד וכן מכאבים עזים (להלן: "התאונה"). לטענתה פגיעה זו הובילה לפגיעה תפקודית ניכרת ולפגיעה בשכרה שכן טרם התאונה עבדה כתופרת שמלות וכיום יכולה לבצע תיקונים ועבודות תפירה קלות בלבד.

לטענת התובעת מדובר בתאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים לתאונת דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "חוק פלת"ד") וכי השימוש ברכב המנועי היה למטרות תחבורה שכן העצירה הייתה לצורך איסוף בנה ולא דובר בחניית רכב לטווח ארוך. עוד טענה שגם אם יקבע כי העצירה הנ"ל תיכנס להגדרת חניה הרי שהתאונה עומדת בתנאי החזקה המרבית לפיה מדובר ב"מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו". לטענתה, בעלה עצר את הרכב ליד אבני שפה בצבע אדום לבן ובכך יצר סיכון תחבורתי למשתמשי הדרך לאחר שחסם נתיב נסיעה בכביש.

הנתבעת היא המבטחת את רכב הסיטרואן בביטוח לפי פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970, הכחישה את היות התאונה, תאונת דרכים. לטענתה, בעלה של התובעת החנה כדין במקום המיועד לכך, בחניה מסומנת כחול-לבן וכיבה את מנוע הרכב. לאור כך טענה הנתבעת כי הרכב היווה "זירה" בלבד. עוד טענה הנתבעת כי עקב שיהוי רב בהגשת התביעה, כשש שנים לאחר אירוע התאונה נגרם לה נזק ראייתי כבד.

בעקבות טענות לנזק גופני, מונתה מומחית מטעם בית משפט ד"ר מיכל עמית כהן, מומחית לכירורגיה אורתופדית (להלן: "ד"ר עמית כהן") אשר קבעה כי לתובעת נותרה נכות זמנית בשיעור 100% למשך שלושה חודשים, נכות בשיעור 30% למשך ארבעה חודשים נוספים וכן נכות צמיתה בשיעור 10% בגין הגבלת תנועה בצוואר וכן 5% נכות בגין פגיעה בכף יד, כאשר מחצית מנכות זו נובעת ממצב בריאותי קודם.

מטעם התובעת העידו התובעת עצמה ובן זוגה. מטעם הנתבעת העיד נהג רכב הפג'ו מר צחי מזורו וגב' לריסה ברלין גוטסדינר. בתום שמיעת הראיות סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל-פה.

דיון והכרעה

טרם אפנה לבחינת שאלת הנזק יש לבחון האם תאונה שארעה בנסיבות אלו מהווה "תאונת דרכים" על פי משמעות המונח בחוק הפלת"ד. סעיף 1 לחוק הפלת"ד מגדיר "תאונת דרכים" כדלקמן: "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי" [ההדגשה הוספה ג.א].