ל' נ' ממונה על חדלות פירעון – מחוז תל אביב ואח'

לפני המלצת הממונה למתן צו שיקום כלכלי לחייב ובקשת המבקש (להלן: "החייב") לכלול את חוב מזונות שצבר עד מועד מתן צו פתיחת ההליכים (בסך כ-237,000 ₪) בגדר ההפטר שיינתן לו לפי סעיף 175 (ב)(2) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי תשע"ח – 2018 (להלן: "החוק").

1. החייב ומשיבה 3 (להלן: "הגרושה") התגרשו זמ"ז ביום 1.4.2010. אותה עת היו להם שני ילדים קטינים, בן ובת. החייב חויב לשלם מזונות לקטינים בסך 2600 ₪ לחודש. בתקופה משנת 2010 עד 2016 נקבעה כי לחייב ולגרושה תהא משמורת משותפת על הקטינים. לאחר מכן הועברו הקטינים למשמורת מלאה של החייב.

2. ביום 23.3.20 ניתן צו פתיחת הליכים בעניינו של החייב והושת עליו צו חיוב חודשי בסך 700 ₪ לחודש. במקביל, צבר החייב עד אותו מועד חוב מזונות שלא שולם המהווה חוב בדין קדימה (להלן: "חוב מזונות העבר") בסך כ-237,000 ₪.

3. בהמלצת הממונה לצו שיקום כלכלי צוין כי החייב עובד עבודות מזדמנות, ללא מעסיק קבוע ונעזר בבני משפחה. החייב טען כי הסתבכותו נבעה מכך שהתקשה להתפרנס לאחר גירושיו משום שהפך למשמורן בלעדי על הקטינים בטרם ניתנה החלטת בית המשפט המקנה לו משמורת בלעדית על הקטינים. הנאמנת סברה כי החייב, המשתכר מדי חודש סך כ- 2000 ₪ אינו ממצה את כושר השתכרותו. מיצוי כזה אמור להוביל להשתכרות חודשית של כ-6000 ₪. כך או כך, המלצת הממונה היא ליתן לחייב צו שיקום כלכלי לפיו יוסיף לקופת הנשייה 36 תשלומים חודשיים בסך 700 ₪ כל תשלום (25,200 ₪) ויסדיר תשלום אחד בפיגור (700 ₪).

4. החייב ביקש כי ההפטר שיינתן לו יחול על חוב מזונות העבר מן הטעם כי הקטינים עברו להתגורר עמו באופן בלעדי והוא דאג לכל מחסורם בטרם ניתנה לעניין משמורתו הבלעדית החלטה פורמלית של בית המשפט. בד בבד, מציין החייב, המשיכה הגרושה לגבות (שלא כדין) תשלומי מל"ל על פי זכאותה (הפורמלית) למזונות לפי פסק הדין.

5. בדיון שהתקיים בהמלצת הממונה לצו שיקום כלכלי ציין ב"כ הנאמנת כי עד שנת 2016 שהו הקטינים, הלכה למעשה, במשמורת משותפת של החייב והגרושה ואין עילה לפטור את החייב מחובתו לזון את ילדיו הקטינים ביחס לאותה תקופה.

6. ב"כ החייב העלתה שתי טענות חלופיות. האחת, טענת קיזוז לפיה ראוי לקזז מחוב מזונות העבר סך מוערך של כ- 80,000 ₪ המשקף מזונות בסך חודשי של 2600 ₪ למשך 31 חודשים בצירוף זכאות לקצבת ילדים (ממועד העברת הילדים למשמורת בלעדית של החייב עד הגיעם לבגירות). לחלופין, טענה ב"כ החייב, נסיבות המקרה עונות לתבחינים שנקבעו בהלכה הפסוקה בנוגע להפטר שיינתן בנסיבות חריגות מחוב מזונות עבר.

7. הגרושה, שלא נכחה בדיון, התייחסה בכתב לעתירת החייב להחיל את ההפטר על חוב מזונות העבר. הגרושה התנגדה לעתירה. היא ציינה כי התבחינים שנקבעו בע"א 5628/14 סלימאן נ' סלימאן אינם מתקיימים בנסיבות המקרה דנא ואין כל הצדקה לכלול את חוב מזונות העבר בגדר ההפטר שיינתן לחייב. בין היתר, טענה הגרושה, מדובר בחייב צעיר (יחסית) ובריא, ללא קטינים סמוכים על שולחנו, ללא הוצאות דיור שאינו ממצה את כושר השתכרותו (כפי שסברה גם הנאמנת כאמור בהמלצת הממונה).

8. הנאמנת, לאחר שערכה בירורים מסוימים, שינתה במידת מה מן העמדה שהציגה בדיון שהתקיים וטענה כי מתקיימות נסיבות המצדיקות להחיל את ההפטר שיינתן גם על חוב מזונות העבר, כפוף לוויתור החייב על זכות התביעה למזונות שהומחתה לו על ידי ילדיו.