ל' נ' המוסד לביטוח לאומי

האם אלמנה שנישאה זכאית לקבל מהמוסד לביטוח לאומי את הסכומים שקיבל מהמזיקים בגין האירוע בו מצא בעלה הראשון את מותו? זו השאלה בה יעסוק פסק הדין שלהלן.

נסיבות המקרה והשתלשלות ההליכים

1. בעלה הראשון של התובעת (להלן: "המנוח") נהרג בתאונת עבודה ביום 7.2.02. כעבור כשנתיים, בשנת 2004, התובעת ובנה מהמנוח הגישו לבית המשפט המחוזי בירושלים תביעה כנגד מעבידו של המנוח וכנגד צדדים שלשיים (ת.א. 6057/04). ביום 7.8.08 ביקש הנתבע (להלן: "המל"ל") להצטרף לתביעת התובעת האמורה, וביום 14.12.10 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי. על פסק הדין הוגשו מספר ערעורים, וביום 4.12.12 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בערעורים המאוחדים (ע"א 586/11). הליכים אלו ייקראו להלן בקצרה "ההליך הראשון". בסיומו של ההליך הראשון, ועל פי פסק הדין, שילמו הנתבעים שם (להלן: ולשם קיצור: "המזיקים") לתובעת סך של 1,130,892 ש"ח ולמל"ל סך של 982,334 ₪.

2. לא חלפו אלא חודשים ספורים, וביום 3.3.13 הודיע המל"ל לתובעת ולמי שהוא היום בעלה השני (להלן ולשם קיצור "היתאם") ש"בהתאם לנתונים שמסרתם ו/או לנתונים שנמצאים בידינו, נקבע כי הנכם ידועים בציבור כבני זוג, וזאת החל מתאריך 1.1.08". ולפיכך, ממועד זה ואילך הופסק תשלום קצבת התלויים לתובעת, וממענק הנישואין, שהייתה התובעת זכאית לקבל לשיטת המל"ל, נוכו כל התשלומים ששולמו לה בגין קצבת תלויים החל מיום 1.1.08.

3. בעקבות הודעה זו הגישה התובעת תביעה כנגד המל"ל לבית הדין האזורי לעבודה (ב"ל 24175-03-14), אולם ביום 11.1.15 חזרה בה, והתביעה שם נמחקה.

4. לאחר מחיקת התביעה בבית הדין לעבודה, הגישה התובעת את התביעה שבפני. בתביעה טוענת התובעת שהמל"ל עושה עושר ולא במשפט כשהוא מחזיק בכספים שקיבל מהמזיקים, ואשר נוכו מסכום הפיצוי המגיע לה מהם, ומסרב להעבירם אליה. כמו כן טוענת התובעת שהמל"ל התרשל בניהול ההליך הראשון כשלא גילה את שיכול היה לגלות, דהיינו שנולדו לה שתי ילדות מהיתאם, עובדה שבגינה הוא הכריז עליה כידועה בציבור החל מיום 1.1.08.

5. המל"ל הגיש בקשה למחיקת התביעה על הסף בשל העדר סמכות של בית משפט זה לקבוע שהתובעת אינה ידועה בציבור, והעדר עילה לחייבו לשלם לה על אף היותה ידועה בציבור. הבקשה לסילוק על הסף הייתה מבוססת על הטענה שהתובעת אינה כופרת בכך שמיום 1.1.08 היא הייתה ידועה בציבור.

6. בתשובתה לבקשה לסילוק על הסף טענה התובעת כי "איננה תובעת את פקיד התביעות על החלטתו (לפיה היא ידועה בציבור – מ.צ'.) ואף אינה מערערת עליו..." (ס' 9 לתגובה מיום 22.12.15), טענה עליה חזר ב"כ התובעת גם בדיון בבקשה לסילוק על הסף שהתנהל בפני חברתי, כבוד השופטת פורר. אלא שלטענת התובעת, על המל"ל חלה החובה ליידע את בית המשפט שדן בהליך הראשון בנוגע למעמדה כידועה בציבור, וכי אילו כך היה עושה, היה הניכוי שנקבע במסגרת הליך זה פוחת במידה רבה.

7. בתשובתו טען המל"ל שתגובת התובעת מהווה שינוי חזית לעומת כתב התביעה, בו נזהרה התובעת מלייחס לו את החובה לגלות בהליך הראשון את מעמדה.

8. ביום 25.5.16 הועבר התיק לטיפולי, וביום 22.9.16 קיבלתי את בקשת המל"ל, ומחקתי את התביעה על הסף בהעדר עילה. על פסק הדין האמור הגישה התובעת ערעור לבית המשפט המחוזי (ע"א 29838-11-16), וביום 11.5.17 נדחה הערעור. אלא שעל פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגישה התובעת בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (רע"א 4802/17), במסגרתו הסכימו הצדדים להמלצת בית המשפט לביטול המחיקה על הסף, ולקיום דיון בפני לגופה של התביעה. הסכמה זו קיבלה ביום 11.11.17 תוקף של פסק דין, והתיק הוחזר לבירור לגופו.