ל.מ. עולם של כח אדם בע"מ נ' תנובה בע"מ

פסק דין

לפניי תביעה ע"ס של 6,969 ₪ וביסודה תאונת דרכים מיום 29.1.12 שהתרחשה לפי עמדת התובעת בשעות הצהריים באזור התעשייה בבאר טוביה כאשר משאית הנתבעת פגעה בה לאחר שפנתה שמאלה וגרמה לה לנזקים הנטענים בכתב התביעה. זו בתמצית עמדת התובעת.

מעברו השני של המתרס טוענת הנתבעת כי משאית שלה לא היתה מעורבת כלל בתאונה הנדונה היות ובין היתר הנהג אשר אמון היה על המשאית ביום התאונה מטעם הנתבעת מר משה בוכריס הצהיר ולשם כך אף צורף דף הצהרה מטעמו כי לא ידוע לו ואינו זוכר שהיה מעורב בתאונה הנדונה. עוד טוענת הנתבעת וזאת בסיכומיה, כי התובעת לא השכילה להביא עדים שישבו עם הנהגת מטעמה ברכב ועל כן יש לזקוף זאת לרעתה. גם זו בתמצית עמדת הנתבעת.

בפני בית-המשפט הוצגו תמונות צבע של נזקי רכב התובעת, הודעת נהגת התובעת בכתב באשר להשתלשלות פרטי האירוע הנטען, הודעת מר בוכריס, אשר הצהיר כאמור כי אין לו יד או רגל בתאונה, חוות-דעת שמאי התובעת אשר צורפה לכתב התביעה ויתר המסמכים הנספחים שצורפו לה.

בפני בית-המשפט העידו היום נהגת התובעת ומר בוחריס ובתום עדותם סיכמו ב"כ הצדדים את עמדתם בנדון.

שתי שאלות עומדות לפתחו של בית-המשפט הקשורות בטבורן אחת בשנייה:

א. האם רכבה של הנתבעת היה מעורב בתאונה הנדונה?

ב. הנחה שכן, האם ניתן לייחס על סמך עדותה של הנהגת מטעם התובעת אחריות לרכב הנתבעת בגין קרות האירוע התאונתי?

לאחר בחינת העדויות והתרשמותי מן העדים באופן בלתי אמצעי, הגעתי לכלל מסקנתי כי דין התביעה להידחות.

אקדים את המאוחר ואציין כי למסקנה זו הגעתי לא כיוון שאני סבור כי רכב הנתבעת לא היה מעורב באירוע הנדון. בעניין זה אני סבור דווקא שכן וזאת על בסיס הראיות שהונחו בפני והעובדה שמר בוכריס קשר עצמו באופן ישיר לאירוע התאונתי ובפרט כיוון שהגעתי לכלל מסקנה כי התאונה ארעה על בסיס אחריותה המלאה של הנהגת מטעם התובעת ולכל הפחות היות והתובעת לא הצליחה להוכיח את אחריותה של משאית הנתבעת לכך.

ניתן לראות בטופס ההודעה מטעם הנהגת כאמור כי טענתה לקרות האירוע התאונתי מתומצתת לטענה כי בפנייה שמאלה עקף אותה רכב של הנתבעת ופגע ברכבה מצד ימין בחלק הקדמי. הנהגת מטעם התובעת מתארת מצב של עקיפה, או למעשה סטייה אל עבר נתיב נסיעתה, כפי שהדברים פורשו היום לראשונה בעדותה. יחד עם זאת, בשום שלב בהודעה לרבות בהעדרו של שרטוט מתאים, לא ניתן ללמוד כי התאונה קרתה בנתיב נסיעה המונה שני מסלולים באופן שמשאית הנתבעת סטתה מהמסלול הימני אל עבר המסלול השמאלי שאליו פנתה נהגת התובעת. טענה זו גם לא נטענה במסגרת חקירתה הראשית והחופשית של העדה היום לפניי, וזאת כאשר התבקשה לספר את גרסתה לאירוע התאונתי, אלא אך לראשונה על בסיס שאלת הבהרה שהפנה לה בא כוחה במסגרת עדותה הראשית (עמ' 2 שורות 2-4 לפרוטוקול הדיון). מכאן שסוגית שני הנתיבים במקום התאונה וסטית רכב הנתבע מימין לשמאל מהווה הרחבת חזית או לפחות מלמדת כי התאונה קרתה בנתיב נסיעה בודד שבו נסעו הרכבים. עסקינן בנתון חשוב הקשור בטענת העקיפה/ סטייה שגרמה לתאונה ואולם כאמור, נתון זה לא עלה בשום שלב טרומי לתביעה ואף במסגרת עדותה הראשית אלא בשלב מאוחר יותר כפי שצוין ויש בו בכדי להשליך על סוגיית הסטייה שכן קיים הבדל המשליך על אחריות המזיק בין סטייה מדרך המונה שני נתיבים לסטייה או למעשה עקיפה של רכב באותו נתיב נסיעה.

במקרה הראשון עסקינן בסטייה מנתיב לנתיב ובמקרה השני עסקינן לא רק בסטייה אלא בעקיפה בתוך נתיב רכב המצוי בנתיב זה מבעוד מועד. שתי הסטיות דנן מחייבות הבאת ראיות תומכות מצדו של התובע. בענייננו וכפי שצוין לא הוכח בפניי כי נתיב הנסיעה מנה שני מסלולי נסיעה.

אם כך, האם ייתכן שהמשאית עקפה את רכב התובעת במסלול הנסיעה המשותף שבו נסעו?

אני סבור כי גם לשאלה זו לא ניתן לענות בחיוב מסתבר המלמד על נכונותו.

עגת התובעת העידה כי התאונה קרתה כ-20-30 מ' לאחר שפנתה שמאלה ואולם לא רק בכך סגי שכן היא גם העידה שפנתה לשמאל מבלי שבחנה את תוואי הדרך מימין טרם שפנתה ואף לשיטתה לא ראתה את המשאית עובר לתאונה כאמור. העדה אף ציינה כי במקום שאין תמרור המורה לה לעשות כן, היא לא בוחנת את הצומת טרם כניסה אליו (ראה עמ' 1 ש' 30-31 לפרוט' הדיון מהיום).

בהינתן העובדה שהעדה נכנסה לצומת בנסיעה רציפה וללא הבחנה ברכבים חולפים ובהינתן טענתה כי התאונה קרתה מרחק לא רב לאחר הפנייה, אך סביר והגיוני כי המשאית כבר נסעה בנתיב אליו השתלבה נהגת התובעת, כאשר זו חלפה על פניה בנסיעה רציפה.

בהקשר לכך, העדה גם לא ידעה לציין האם קיימת סיבה כלשהי בגינה תסטה המשאית אל עבר רכבה. היא לא הצביעה על נתיבים שמצטמצמים (עמ' 2 ש' 11-12 לפרוטוקול הדיון) וסיבה נחזית לעין לחסימת נתיב נסיעתה של המשאית מקדימה בגינה עשויה להיות לה סיבה לסטות לעברה (עמ' 4 ש' 5-7 לחקירתה הנגדית).

מכאן שמזיקוק העדויות המצטברות ניתן לומר כי לכל הפחות סיבת ההתנגשות שבין הרכבים קשורה קשר ישיר לכניסתה של התובעת לצומת לא פנוי בהימצאותה של המשאית בנסיעה בו מבעוד מועד ובחלופה של זו על פני רכב התובעת. יכול וזו גם הסיבה בגינה מר בוכריס אשר יכול ונהג במשאית לא היה ער להמצאותו של רכב כלשהו לצד דופן המשאית משמאל בעת שהוא מצוי בנסיעה רציפה במסלולו.

זאת ועוד, הוכח בפניי כי ברכב התובעת ישבו שתי נשים נוספות שהתלוו עימה ברכב לראיון עבודה. העדה אף ידעה לציין את שמן הפרטי ועל כך שהן היו שותפות עמה למרדף אחרי משאית הנתבעת לאחר התאונה. בטופס ההודעה מטעם נהגת התובעת אין אזכור ראשוני אודות המצאותן של נשים נוספות ביחד עימה ברכב ועניין זה עלה לראשונה היום בדיון. לא ברור לי מדוע נמנעה נהגת התובעת לציין את שמן של העדות בטופס ההודעה ועוד יותר מכך לא נהירה הטענה הקשורה בהעדרם של פרטים אודותיהן עת ואף לפי עמדת העדה עסקינן בעדות שאת פרטיהן יכלה לקבל לאחר תום הארוע מהן (והפרט שבשלב הזה כל הנוכחים ברכב יודעים שיכול ותקום בעיה בעתיד הקשורה לכך שלא התקבלו פרטים ממשאית הנתבעת במעמד האירוע) או לפחות יכלה להשיג פרטים אלו ממקום עבודתה עת ולפי גרסתה היא ליוותה אותן לראיון עבודה, כך שבוודאי פרטיהן מצויים היו תחת הישג ידה של מעסיקתה או שלה.