ל.מ. נ' בטוח לאומי-סניף ירושלים

בפניי ערעור לפי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 1.12.09 על פיה נקבעו למערער 49% נכות רפואית זמנית לתקופה מ-1.1.09 עד 31.10.11 ו-36% נכות יציבה מיום 1.11.11.

למערער נקבעו ליקויים בתחום האורולוגי, האורטופדי, ליקויי ראיה, ליקויים בתחום הנפשי ועוד.

בתחום ליקויי הראיה נקבעו למערער 5% נכות לפי סעיף 52(1)2(ג) לרשימת הליקויים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) שאומצו לעניין קביעת דרגות נכות בענף נכות כללי בתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (קביעת אחוזי נכות רפואית, מינוי ועדות לעררים והוראות שונות), התשמ"ד-1984.

הצדדים הסכימו על החזרת עניינו של המערער לועדה הרפואית לעררים בעניין ליקויי הראיה. לעניין זה הוסכם כי היה על הועדה להזמין בדיקה חדשה ועדכנית לאור תלונותיו של המערער בפניה.

נותרה במחלוקת דרישת המערער להחזרת עניינו לועדה הרפואית לעררים בעניין החלטתה בתחום הנפשי.

הועדה הרפואית לעררים קבעה למערער 20% נכות לפי סעיף 34(ג) לרשימת הליקויים בגין "תגובה דיכאונית על רקע אישית בעל קוים תלותיים". קביעת הועדה נעשתה על בסיס מכתב רפואי של פרופ' דוד גרינברג מיום 31.8.09. בסיכום הדיון שלה קבעה הועדה, בקשר למכתבו של פרופ' גרינברג כי:

"מדובר באדם עם אבחנה לא ברורה אך עם הגבלה תפקודית בולטת. תיאור זה תואם את אחוזי הנכות שנקבעו בדרג הראשון".

במכתבו של פרופ' גרינברג מיום 31.8.09 נאמר:

"הנ"ל פנה למרפאתנו לראשונה ביום 15.6.09 עם אחותו, שושנה שיפמן. מנחם נולד בארץ בשנת 1967, רווק בן 42. לדברי אחותו, היה ילד "רגיל" אך היה הרטבה עד גיל מאוחר (20) הלך ודיבר בזמן ולמד לקרוא. בילדות קבל תרופה שחשבו שהשפיע על ראשו שהתנפח, מקטנות אין לו חברים, לא הסתדר בחברה, לא היה יוזם שיחה עם הסובבים, קצת השתפר כשנכנס לישיבה. נבדק ע"י רופא, ופסיכיאטרית. קבל את מות אמו קשה, לפני 25 שנה, באותו זמן חשבו על שידוכים ונכנס לפחד, דיכאון. וחששות אלו נמשכו עד מות אביו לפני 5 שנים. כל השנים נשאר בישיבה אך בעצם יושב ליד ספר ולא לומד. לדברי האחות, נכנס לדיכאון עם מות האב.

מנחם מספר שיש לו הרבה בעיות, רובם גופניות: גב, שרירים, סרטן ממאיר (אמיתי אך טופל), אם אוכל מוטרד שיהיו כאבים.

בראיון הוא אדם חרדי, רזה, גבוה, ללא קשר עין. לבושו מרושל, תנועותיו גמלוניות, מדבר בקול מונוטוני ורק רוצה להקריא לי רשימה, שלדבריו לקח אותו שבועיים להכין.

לא מצאתי סימן פסיכוזה. כששאלתי על חזרות. כתב פתק שהוא חוזר על דברים שעושה, לפחות 5X, ואם צריך לקחת כדור, יכול לחשוב על זה כל היום.

האבחנה אינה ברורה. נראה שיש לו תפקוד מאוד מוגבל מגיל 17, בכל התחומים, אינו דואג לעצמו כלל. לא ברור אם הבסיס אורגני או OCD, או OCPD, או אישיות שיזואידית. ביקשתי להזמין אותו למבחנים אך העדיפו בוחן גבר.

בינתיים קיבל רסיטל 20 ג, ללא שיפור, ובביקור השלישי היום העליתי מינון אל 40 ג."

טענות המערער

לטענת המערער, הועדה הרפואית לעררים אימצה לכאורה את האמור במכתבו של פרופ' גרינברג אך בפועל היא לא הסבירה ולא נימקה מדוע האמור במכתב זה לא מעיד על מצב חמור יותר ומדוע מצבו של המערער, כעולה מן המכתב, אינו מתאים לסעיף ליקוי נפשי המעניק 30% או 50% נכות.

כמו כן, המערער טוען כי הועדה הרפואית לעררים לא התייחסה לתלונות המערער בדבר בעיות זיכרון וריכוז, שייתכן מאוד שהן קשורות לליקוי הפסיכיאטרי.

טענות המשיב

המשיב טוען כי לא נפל כל פגם משפט בהחלטת הועדה הרפואית לעררים בעניין הליקוי הנפשי וטענות המערער מהוות חתירה תחת שיקול דעתה הרפואי הבלעדי של הועדה.