ל.י.ב. (לחיות יותר בטבע) בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ ואח'

פסק דין

מבוא

1. המבקשת, חברת ל.י.ב (לחיות יותר בטבע) בע"מ (להלן: "המבקשת"), הגישה בקשה בדרך של טען ביניים, להורות לה אופן חלוקת הכספים המוחזקים בידיה בין הטוענים.

המבקשת רכשה סחורה מחברת א.א. חלב איכות בע"מ (להלן: "החייבת"), ושילמה לה עבור הסחורה באמצעות ארבעה שיקים עתידיים בסכום כולל של 149,453 ₪.

שיק ראשון בסך של 51,802.97 ₪, שיק שני בסך של 25,303 ₪, שיק שלישי בסך של 46,348 ₪, ושיק רביעי בסך של 26,000 ₪.

המבקשת טוענת, כי לאחר מסירת השיקים וטרם פירעונם, הוטלו שני עיקולים על נכסי החייבת המצויים בידי המבקשת, ובאחד העיקולים נפתח הליך בבית המשפט השלום בפתח-תקוה, כאשר בסיום ההליך הורה בית המשפט למבקשת לשלם את הסכום למטילת העיקול, קרי, הטוענת 5.

המבקשת טוענת, כי בעקבות פתיחת ההליך בבית-המשפט השלום בפתח-תקוה, ובהתאם להחלטתו, ביטלה המבקשת את ארבעת השיקים העתידיים, ושילמה לטוענת 5 סך של 71,229 ₪ מתוך 149,453 ₪, כך שסכום החלוקה בתיק זה, עומד כיום על סך 78,224 ₪.

המבקשת טוענת, כי לאחר התשלום האמור, נפתח נגדה תיק הוצאה-לפועל בגין אחד השיקים, ונשלח אליה מכתב התראה בגין שני השיקים הנוספים.

לאור האמור לעיל, המבקשת פנתה לבית-המשפט דנן, על-מנת שיורה לה למי מהטוענים עליה להעביר את הכספים העומדים לחלוקה – האם לאוחזים בשיקים העתידיים או לטוענים שניתן לטובתם צווי עיקול על השיקים הללו.

טענות הצדדים

2. בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "הטוען 1") טוען, כי הוא אוחז בשיק על סך 46,348.16 ₪, חתום על-ידי המבקשת ומשוך מחשבונה, לפקודת החייבת. לטענתו, השיק הוסב לו ביום 2.6.11, על-ידי החייבת באמצעות עסקת ניכיון שיק, והוא בתמורה זיכה את חשבונה של החייבת. לפיכך, לטענתו, הוא אוחז כשורה בשיק, ונתן בעדו תמורה בת ערך.

הטוען 1 מפנה לת.א (חי) 287/04 דלק בלסקי שותפות לשיווק דלקים ושמנים בע"מ נ' נאדר ריאן ואח', וטוען, כי השיק הוסב עוד בטרם הטוענת 5 הטילה צו עיקול על כספים המגיעים לחייבת מהמבקשת. לכן, לטענת הטוען 1, עם הסבת השיק אליו, עברה זכותה של החייבת הנפרעת לידיו, שכן צו העיקול אינו יכול "לתפוס" יותר זכויות משהיו באותה עת לחייבת.

לאור האמור לעיל, טוען הטוען 1, כי הוא זכאי לקבל מהמבקשת את מלוא סכום השיק.

3. בנק פועלי אגודת ישראל בע"מ (להלן: "הטוען 2") טוען, כי ביום 21.3.11 החייבת ניהלה חשבון אצלו הפקידה שיק לניכיון שנמשך על-ידי המבקשת על סך 51,802.97 ₪, אשר הוסב לטובתו.

כמו כן, טוען הטוען 2, כי ביום 4.5.11 החייבת הפקידה בחשבונה שיק נוסף לניכיון שנמשך על-ידי המבקשת, על סך 25,303 ₪, אשר הוסב גם הוא לטובתו.

הטוען 2 טוען, כי השיק הראשון הוסב לטובתו ביום 21.3.11, והשיק השני הוסב לטובתו ביום 4.5.11, כאשר צו העיקול אשר הוטל לבקשת הטוענת 5, ניתן במהלך חודש יוני 2011. בנסיבות אלה, טוען הטוען 2, כי אין ספק שזכותה של החייבת עברה לידיו, עוד בטרם הומצאו צווי העיקול לידי המבקשת, ועל-כן צו העיקול לא יכול היה לתפוס את הכספים, נשוא הבקשה.

לפיכך, טוען הטוען 2, כי הוא זכאי לקבל מהמבקשת את מלוא סך השיקים המפורטים לעיל, דהיינו, סך של 77,105.97 ₪.

4. תחנת דלק שיאונה בע"מ (להלן: "הטוענת 3") טוענת, כי היא אוחזת בשיק על סך 26,000 ₪, חתום על-ידי המבקשת ומשוך מחשבונה לפקודת החייבת. לטענתה, ביום 13.6.11 הסבה את השיק לבנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, והשיק הופקד וזיכה את חשבון הטוענת 3, במסגרת עסקת ניכיון.

הטוענת 3 טוענת, כי היא אוחזת כשורה בשיק, ונתנה בעדו תמורה בת ערך, שכן השיק נמסר לטוענת 3, והופקד לחשבונה בניכוי עמלת הניכיון, עוד בטרם קבלת הודעת העיקול על נכסי החייבת אצל המבקשת.