ל.ג הפקות בע"מ ואח' נ' אוברסיז אינשורנס קונסלטנטס בע"מ ואח'

החלטה – ביחס לנתבעת 2

בפניי בקשה למתן פס"ד.

החלטתי זו ניתנת לאחר קבלת הבקשה התגובה והתשובה, וכן הודעת ב"כ הנתבעת2 לתיקון טעות קולמוס בסיכומיו.

תובענה זו החלה דרכה, במסגרת כתב תביעה בסדר דין מקוצר.

הנתבעות כולם הגישו בקשה למתן רשות להתגונן, והתקיים דיון, ביום 26.8.08, כאשר הנתבעת 2 הגישה בקשה למתן רשות להתגונן מטעמה, בנימוק, בין היתר, כי ב"כ הנתבעות שהגיש מטעם כל הנתבעות את הבר"ל המקורי לא הוסמך לייצג את הנתבעת 2.

ביום 16.3.09 ניתנה על ידי החלטה בבקשה למתן רשות להתגונן, הדוחה את הבקשה, לרבות הבקשה להגשת בר"ל מתוקן מטעם הנתבעת 2.

לאחר שדחיתי את הבקשה למתן רשות להתגונן, הגישה הנתבעת מס' 2 ערעור על החלטתי זו וממילא פס"ד שניתן על יסודה, וביהמ"ש המחוזי, קבע בפס"ד מיום 8.2.11 כך:

"לא בכדי ציטטנו בהרחבה מפסק הדין היות והנאמר בו מסבר את האוזן. יחד עם זאת סברנו כי שבנסיבות המיוחדות של המקרה ניתן להתיר למערערת להתגונן בטענתה האמורה קרי, חוסר היריבות עם התובעים, וזאת בתנאי שתפקיד את מלוא סכום פסק הדין בקופת בית המשפט בתוך 30 יום מהמצאת פסק דין זה."

לאור החלטת ביהמ"ש המחוזי נקבע התיק להמשך דיון, והתקיימה ישיבת קדם משפט ביום 12.7.11.

בטרם התקיים הדיון הוגשה מטעם הנתבעת 2 בקשה להורות על עיכוב הליכים לאור קיומו של הליך תלוי ועומד, בקשה מיום 31.3.11, הוגשו תגובות לבקשה זו והיא נדונה בדיון שהתקיים.

במסגרת אותה בקשה, סעיף 4, טען ב"כ הנתבעת כך:

" יוצא כי זיהוי הצדדים וחזית הטענות בשאלה שבפני ביהמ"ש – שאלת היריבות- קרי, האם הנתבעת קשורה לעניין וחבה על פי חוזה הביטוח אם לאו – כבר התגבשו בפני ביהמ"ש המחוזי כשאלות התלויות ועומדות להכרעה בפני ביהמ"ש המחוזי. היות והמדובר בשאלת יריבות, שאלה היורדת לשורש העניין כך שההכרעה בה על ידי ביהמ"ש המחוזי, תכריע גם את גורל התיק כאן."

במסגרת הדיון וכבר בבקשה עצמה, עלתה טענה, כי נושא זה, הנודע ליחסים שבין הנתבעות בינן לבין עצמן מצוי בבוררות, והואיל ועל פי הודעת ב"כ הנתבעת 2 פסק הבורר אמור היה להינתן בקרוב, קבעתי, כי יש מקום להמתין להכרעת הבורר.

לאחר שניתן פסק בורר חלקי, ולאחריו משלים, עתרה התובעת להורות על מתן פס"ד על יסוד הכרעת הבורר בפסק דינו, וזאת לאור קביעתו, כי הנתבעת 2, הייתה מבטחת המשנה, עד ליום 15.7.07.

התובעת טענה, כי הנתבעת 2, הודתה במסגרת הבוררות כי שימשה כמבטחת משנה, ולכן לאור הודאתה בעניין, אין לתוצאות הערעור כל השפעה בנושא היריבות, ולכן ניתן ליתן פס"ד לאלתר.

הנתבעת טענה כי שאלת העדר היריבות לא הוכרעה, משום שפסק הבורר כפוף לערעור, וכי הצדדים להליך הבוררות הסכימו שלא ישמש כמעשה בית דין אלא בכפוף לתוצאות הערעור.

עוד טענה כך:

א.כשניתנת רשות להתגונן הרי בפנינו תובענה רגילה ויש לדון בה בהתאם לסדרי הדין, ואין לעשות כל קיצורי דרך, משמע, על התובעת להוכיח את כל רכיבי תביעתה.

ב.התובענה הוגשה בטענה כי הנתבעת 2 הינה המבטחת הישירה ואין כל תביעה בעילה של מבטחת משנה, כך שגם אם ביהמ"ש יקבע באיזה הליך שהנתבעת 2 הייתה מבטחת המשנה, אין בפנינו תביעה בגין כך.

ג.הפוליסה הוצאה בחודש אוגוסט, והיא רטרואקטיבית, ולכן אין כלל פוליסה בתוקף.