כתרין נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה לעררים לשירותים מיוחדים מיום 16.12.12 (להלן: הוועדה), אשר קבעה כי המערערת אינה זקוקה להשגחה ואינה תלויה בזולת ברוב שעות היממה. (להלן: ההחלטה).

2.טענות המערערת:

2.1בפני הוועדה עמד תיעוד רפואי רב המצביע על תדירות התקפים אפילפטים מהם סובלת המערערת, המצריכים לעיתים אף אשפוז, כאשר בגין ליקוי זה הוענקו למערערת 80% נכות. הליקוי מצריך אף נטילת תרופות שהמערערת אינה יודעת לקחת ועל כן הדבר מצריך השגחה מתמדת מצד גורם שיתן לה את התרופה.

כמו כן, במסגרת התיעוד הרפואי הוצגו מסמכים המצביעים על פניה חוזרת ונשנית למיון בגין אותם התקפים אלא שהוועדה לא התייחסה לאמור במסגרת החלטתה.

2.2טעתה הוועדה עת לקחה בחשבון דיסק חקירה מיום 3/3/2009 שנערך מעל ל- 3 שנים לפני מועד התכנסות הוועדה ממנו עולה כביכול כי העוררת בפרק זמן קצר התהלכה ללא עזרה, כאשר ברוב הזמן נוכח מחלת הדיסטוניה ממנה סובלת, נזקקת היא לעזרה בהליכה ועמידה.

מדובר בקלטת המהווה דיעה קדומה בעניינה של המערערת, כאשר החומר הרפואי שהוצג בפני הוועדה מלמד על החמרה במצבה של העוררת בעקבותיה הוגשה בקשה מחודשת לבדיקת שר"ם. ומכאן, שצפייה בקלטת אינה רלבנטית לאור טענות אלה. לכל היותר היה על הוועדה להעביר לוועדה קלטת חדשה ורלבנטית למצבה של המערערת נכון למועד התכנסות הוועדה.

2.3קביעת הוועדה בהתייחס לסעיף ההלבשה, לפיו העוררת מסוגלת להתפשט ולהתלבש בכוחות עצמה אך זקוקה לדרבון, לא נומקה על ידה.

כך גם בהתייחס לסעיף הרחצה ולטענה כי המערערת זקוקה לדרבון, כאשר קביעה זו אף היא לא נומקה על ידי הוועדה. בהקשר לאמור, הוועדה לא התחשבה במסגרת קביעתה בעובדה כי המערערת בהיותה חולה אפילפטית הסובלת מפיגור שכלי, אינה יכולה להתרחץ לבד מחשש לנפילות מסוכנות במקלחת והתקפים אפילפטיים ומחשש כי תפגע בעצמה משימוש במים חמים.

היה על הוועדה להיוועץ עם מומחה פסיכיאטר שיחווה דעתו לעניין השלכות מצבה הנפשי על מצבה התפקודי, כאשר אין בפרוטוקול הוועדה התייחסות לאמור.

דוח הנוירולוג מ- 11/12/11 הקובע כי המערערת אינה זקוקה להשגחה, אינה סבירה ואינה מנומקת דיה, בהתחשב באופי וסוג הליקויים והמחלות החמורות, שמהם סובלת המערערת. הוועדה התעלמה מהמגבלות הקוגנטיביות והשכליות של המערערת ולא נתנה לאלה כל משקל במסגרת קביעתה.

3.טענות המשיב:

3.1לא נפל פגם בהחלטת הוועדה. חוות דעת הנוירולוג רפיק מסאלחה, אליה מכוון ב"כ המערערת הוא מיום 4/5/10, לעניין חוות דעת זו בפני הוועדה עמדה חוות דעת עדכנית לזו, שקבעה כי המערערת אינה זקוקה להשגחה. חוות הדעת של ד"ר מסאלחה ניתנה בזמן סמוך לקלטת כשנה, ושם מתואר מצב הפוך כ- 180 מעלות ממה שנצפה בקלטת. ועל כן יש לתהות בדבר חוות הדעת.

3.2יתרה מזו, החלטת הוועדה לא הסתמכה אך ורק על הקלטת, בין הייתר היה בפני הוועדה דוח הערכה תפקודית מיום 15/11/11 אשר נערך בביתה של המערערת ובנוכחותה. מדובר במסמך רפואי שמציין תמונה אחרת מטענות המערערת ובא כוחה.

לעניין טענת המערערת וב"כ כי אין להסתמך על הקלטת לאור המועד בו הוצאה ב- 2009, יש להשיב כדלקמן: טענות המערערת וב"כ אינן מתייחסות לגופו של עניין לנצפה בקלטת עצמה, אין הכחשה של תוכן הקלטת ואין לומר כי ממצאי הקלטת אינם רלבנטים בשים לב לכך כי ממצאים אלה תומכים בממצאים העולים מדו"ח הערכה תפקודית של האחות, שנית אם לקבל את טענת המערערת וב"כ, אזי ניתן לומר באותה נשימה שכל מסמך רפואי בתיק המערערת משנים קודמות, אינו רלבנטי, כך גם אפשר לטעון לגבי כל מבוטח. ידוע הוא כי המשיב משתמש בכלי של צילום בסתר כדי לבחון מבוטחים אשר מתעורר בעניינם חשד של מסירת מידע לא נכון.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

4.במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213).

5.על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים.

6.לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לקבל חלקית את הערעור. 

7.סעיף 206 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 קובע, כי שירותים מיוחדים הינם שירותים הניתנים לאדם לטיפול אישי בו ולעזרת בית לשירותו האישי ולמשק ביתו.