כתובת 'בעולת עצמו', פיצויי גירושין והצמדת כתובה למדד

בפני בית הדין מונחת תביעת האישה לדמי מלוא כתובתה ולפיצוי.

התקיימו כמה דיונים בפני בית הדין ועתה התקבלו בפני בית הדין סיכומי האישה, סיכומי הבעל (לשעבר), ותגובת האישה לסיכומי הבעל (לשעבר).

טענות הצדדים

ואלו עיקרי טענות האישה כפי שמופיעות בסיכומים:

"עילות לחיוב הבעל בתשלום כתובה"

א.   אין לבעל עילת גירושין

"עילה ראשונה: הבעל הודה במפורש בדיון הראשון בבית הדין שאין לו כל עילה לגירושין.

בפרוטוקול הדיון מיום ד' במרחשוון תשע"א (12.10.2010) נכתב (בשורה 47): "זה לא סביר לדרוש סכום כזה רק בגלל שאין לי שום עילה לגירושין [...]" כך שהוא 'מורד' באישה כמה שנים ללא כל סיבה, לכן יש לחייבו לגרש ולתת לה את מלוא תשלום דמי הכתובה ופיצויים.

ולא רק זאת אלא גם בית הדין כתב בפסק דינו מיום 18.2.2015 בעמ' 2:

'הואיל והבעל הביע את עמדתו בפני בית הדין כי לא רוצה שלום בית וכל סירובו למתן גט נעוץ ברגשות של נקמנות וענישה נמצא כי הבעל אינו מוכן לקיים את חיוביו כלפי אשתו.'"

לתוספת הדגשת העילה מצורפת לה החלטת בית המשפט מתאריך י"ד בכסלו תשע"ז (14.12.2016) תמ"ש 44008-11-10 וזו לשונה:

"במקרה שבפניי לא הוכיח הנתבע את טענתו בדבר מרידה או מעין מרידה של התובעת. הנתבע בעצמו הצהיר כי אין לו עילת גירושין כלפי התובעת (ר' עמוד 42 שורות 9–16 פרוטוקול מיום 26.7.12 להלן: 'פרוטוקול 2') הנתבע לא הבהיר מדוע התובעת 'אינה עמו' ואף לא הוכיח את טענתו כי האשמה בפירוד תלויה בתובעת. כל טענותיו בעניין זה היו טענות כלליות, המתארות סכסוכים וחילוקי דעות רגילים בין בני זוג, כמו בנוגע לעיצוב הבית וחום החדר. אין מחלוקת כי הנתבע הוא זה שעזב את בית הצדדים מיוזמתו האישית. הנתבע לא שכנע את בית המשפט כי עשה זאת באשמת האישה. ייתכן בוודאי כי גם לאישה חלק בפירוד שבין הצדדים, אך לא הוכח כי תרומתה הינה מכרעת או כי האשם לכך הינו רק בה, בוודאי לא באופן המצדיק פטור הנתבע מלשאת במזונותיה."

[...]

"יצוין ויודגש כי בין הצדדים היו יחסי אמון מלאים והם היו במערכת זוגית נורמלית ורגילה עד לרגע עזיבת הבעל את הבית באופן פתאומי ב־5.7.2010."

ב.   הבעל היה 'רועה זונות'

"עילה שנייה: בגלל שהבעל היה חי במופגן עם אישה אחרת לפחות החל מחודש ספטמבר 2013 (דברי האישה בדיון מתאריך 30.12.15 שורות 80–83, 88–90) בשם [...] ודינו כדין 'רועה זונות' שזו סיבה לחיוב בגט ולתת כתובה. ולא רק זאת אלא נודע לאישה (וזה נטען בדיון) כי לאחר פתיחת התיק, הבעל וחברתו הנ"ל עשו מסיבה מפוארת להמון אנשים במקום יוקרתי בשם "[...]" שהם קראו לה חתונה וזה באולם אירועים יוקרתי שעולה המון כסף, ולמעט חופה היה שם הכול כמו בחתונה אמִתית. מועד עריכת המסיבה הזו היה בתאריך 25.12.14 כאשר במועד זה הבעל היה עדיין נשוי. יודגש כי בעת שנשאל על ידי החתום מטה [ב"כ האישה] שאלות בדיון מיום ה־30.12.15 הורה לו בא כוחו לא לענות לשאלות בנושא החברות עם [...] ואכן הוא סירב לענות וזה נרשם בפרוטוקול הדיון (שורות 228–229) ומשסירב לענות על כך הרי על פי ההלכה דינו כמו שהדברים התבררו בפני בית הדין מצב כנספח ז 1–5 הוכחות לקיום הקשר באותו זמן בין הבעל לחברתו [...] ומצ"ב (כנספח ח 1–2) הוכחות לקיום אותו אירוע 'חתונה'.

וכן יש להדגיש כי למרות שהבעל עזב את האישה ואת הבית תקופה לפני שהכיר את האישה הנ"ל, אולם הוכח כי כל זמן שלא היה חי עם [...] – שעל פי ההלכה בגלל שהוא חי עמה הוא מוגדר כ'רועה זונות' – האישה קיוותה וביקשה וציפתה שבעלה יתעשת ויחזור אליה ועשתה את כל המאמצים לגרום לכך, כפי שאמרה בדיון האחרון בעת שנחקרה. ורק לאחר שגילתה שהבעל חי בקביעות עם [...] (למרות שלא רצה לתת גט לאישה) ולא רק זאת אלא כפי שהתברר לאשה חברתו [...] הסיתה אותו נגדה ונגד הילדה, הרחיקה אותו מהן וגרמה לקרע בינו ובין הילדה (ראה דיון אחרון שורות 92–94 מדברי האישה), הגיעה האישה למסקנה כי אין יותר סיכוי שהוא יחזור אליה ועל מנת להשתקם ולנסות להקים מחדש בית בישראל, פנתה לבית הדין ופתחה תיק תביעה לגירושין."