כתובה שנקוב בה סכום מופרז כשברקע טענות למעשי כיעור ולמרידה

רקע

הצדדים נישאו בשנת 2000 ולהם שלושה ילדים. בתחילת ההליכים בבית הדין הצדדים עדיין גרו באותו בית, בהמשך ההליכים, הצדדים הפרידו מגוריהם במסגרת הליך פרוק השיתוף בדירה, שהתנהל בבית המשפט.

בפני בית הדין עומדת תביעת הבעל לגירושין שהוגשה ביום ה' בשבט תשע"ד (6.1.2014). לתביעת הגירושין כרך הבעל את עניין החזקת הילדים והסדרי שהות. מנגד עומדת תביעת האישה לשלום בית, שהוגשה ביום כ"ה באדר א' תשע"ד (25.2.2014). כמו כן עומדת תביעת האישה לכתובה, תביעת הכתובה הוגשה ביום א' באייר תשע"ה (20.4.2015). במהלך הדיונים האישה הסכימה להתגרש ובית הדין קיים דיונים בשאלת זכאות האישה לכתובה. כתובת האישה עומדת על סך מיליון ש"ח.

התקיימו דיונים בהם נשמעו טענות הצדדים, הצדדים נחקרו, הובאו הוכחות והוגשו סיכומים. לאחר הגשת הסיכומים התקיים דיון נוסף ביחס להקלטה והסרטה אותם הציג הבעל. בסיום הדיון ביקשו הצדדים מתן פסק דין לפי כלל החומר שבתיק.

ביחס לגירושין, הבעל תבע גירושין. האישה מסכימה להתגרש, למרות תביעתה לשלום בית. נראה שכיום גם האישה מבקשת להתגרש, על כן הצדדים יתגרשו כהסכמתם. הבעל ביקש לבצע את סידור הגט רק לאחר ההכרעה בעניין הכתובה. על כן, עם ההכרעה בתביעת הכתובה יקבע מועד לסידור הגט. במידת הצורך ידון בית הדין בשאלת חיוב הגט.

קיימת מחלוקת בין הצדדים ביחס לתשלום הכתובה, להלן טענות הצדדים.

טענות האישה

האישה תובעת את מלוא סכום הכתובה בסך מיליון ש"ח. לטענת האישה, הכתובה הינה חוב חלוט משעת הנישואין. לטענתה, הגירושין יצאו מהבעל, היא ביקשה שלום בית ואף תבעה בבית הדין תביעת שלום בית. האישה נאלצה להסכים להתגרש אך ורק בשל רצונו המוחלט של הבעל בגירושין. סיבת הגירושין מצד הבעל בשל בגידה, הבעל התעסק עם החברה הכי טובה של האישה. לאישה אין הוכחות על כך. האישה התחננה לבל יתגרשו. האישה לא הפסידה כתובתה, בהעדר סיבה להפסד הכתובה. האישה לא מרדה בבעל והיו יחסי אישות רגילים, היא אינה עוברת על דת, ולבטח לא היו ההתראות הנדרשות, לא עשתה מעשי כיעור. הכתובה לא מוגזמת. האישה דוחה ומכחישה כל טענות הבעל להפסד הכתובה.

טענות הבעל

האישה הפסידה כתובתה ממספר סיבות. הגירושין יצאו מהאישה, האישה נחשבת למורדת, הצדדים נחשבים כמורדים זה על זה. האישה עוברת על דת משה ויהודית, האישה עשתה מעשי כיעור ובגידה. מתרועעת עם גברים, האישה נתפסה משקרת, כמו כן גנבה שעונים מהמעסיק שלה. האישה ביצעה הפלה, האישה מקללת וצועקת ואי אפשר לחיות במחיצתה, האישה מזניחה את הבית, לא מנקה ולא מסדרת. מדובר באישה רעה כהגדרתה בהלכה. הבעל הציג סרטון בו נראית האישה זורקת את בגדי הבעל ומסלקת אותו מהבית תוך צעקות והשפלות באמירה שזוג שמתגרש לא גר ביחד. הבעל הקליט את האישה ובהקלטות נשמעים גידופים וקללות של האישה. תביעת שלום הבית של האישה אינה כנה, ונעשתה לאחר מועד צילום הסרט בו נראתה האישה מסלקת את הבעל מהבית. בנוסף טוען הבעל שהכתובה מוגזמת, ובשעת החתונה הרב שערך את הנישואין הסביר לבעל שהכתובה נכתבת לשם כבוד בלבד.

דיון והכרעה

בא כוח הבעל מנה בסיכומים מספר סיבות שבגינן האישה הפסידה, לטענתו, את כתובתה. בסיכומי הבעל אריכות יתרה עם חזרות מרובות. אך אין בחזרת הדברים משום הוכחה לאמיתות הנאמר. בא כוח האישה השיב לדחות את הסיבות להפסד הכתובה.

נתייחס אל הסיבות שהעלה הבעל, ונבחן את תשובת האישה. לאחר העיון נראה שמספר סיבות, אותן מנה הבעל, לא מהוות סיבה להפסד הכתובה. אך מספר סיבות מותירות את הדין בבחינת דין שאינו יכול להתברר, המחייב עשיית פשרה, וכפי שיתבאר.

הטענה שהאישה 'מורדת' או ששני הצדדים 'מורדים זה על זה'

ביחס לטענת הבעל על מרידת האישה והיות הצדדים מורדים זה בזה. בין הצדדים קיימת מחלוקת עובדתית, בשל מי יצאו הגירושין. כיום הבעל טוען שהגירושין יצאו מהאישה בעוד האישה טוענת שהגירושין יצאו מהבעל ושהיא ביקשה שלום בית. גרסת האישה מקבלת חיזוק מעיון בתביעת הגירושין של הבעל ומהאמור על ידי הבעל בדיון הראשון. בתביעת הגירושין כותב הבעל:

31. לאחר מקרה זה דיברו הצדדים שוב – והתובע הודיע לנתבעת כי כלו כל הקיצין וכי הוא מעוניין להתגרש, איבד אמון בה, הבין כי היא שיקרה ומשקרת לו לאורך כל נישואיהם, ונמאס לו מהיחס המחפיר שלה כלפיו וכלפי ילדיהם.
32. בשלב זה התחננה הנתבעת על נפשה כי התובע יסלח לה.

הודתה כי שיקרה לו בהרבה עניינים והחלה שולחת את אחיותיה, אימה, חברותיה – "כל העולם" – רק כדי להעביר התובע מהחלטתו להתגרש – ואולם התובע מאס בחיי השקר, ההפקרות והזלזול של הנתבעת ועמד על רצונו להתגרש (להלן: "מועד הקרע").

33. בנקודת זמן זו (היינו בסוף חודש אוגוסט 2012) – עבר התובע לישון בסלון הבית, כשהוא בוחר שלא לעזוב בפועל את הבית בפרט ובמיוחד כיוון משום שחרד היה למצבם של ילדיו שיוזנחו בוודאות – אם יופקרו לגורל הטפול הקלוקל של אימם.