כתובה וחלוקת רכוש

בני הזוג נישאו בשנת 2004. הבעל הגיש תביעת גירושין ביום 12.5.08, ולאחר טענות ומענות בבית הדין התגרשו הצדדים כעבור כשנתיים, ביום 27.6.10.

בהסכם הגירושין שקיבל תוקף פס"ד ביום 31.12.09 מופיע כדלקמן:

"א. הצדדים יתגרשו בגט פיטורין כדמו"י.

ב. במעמד סידור הגט תקבל האשה סך של 75,000 ש"ח בשיק בנקאי. הסך הנ"ל הוא על חשבון תביעות האשה - הן להחזר חובות והן לתשלום כתובתה ותוספת כתובתה.

ג. לאחר סידור הגט ביה"ד ידון בתביעות האשה להחזרי תשלומי חובות שלטענת האשה הבעל חייב לה וכן ביה"ד ידון בתביעת האשה לקבלת כתובתה ותוספת כתובתה שלטענתה מגיעה לה. הצדדים מסכימים שביה"ד ידון בתביעות הנ"ל לאחר סידור הגט.

ד. דירת הבעל הנמצאת ברחוב [...] תעוקל להבטחת קיום פסקי הדין של ביה"ד.

ה. הוסכם שהאשה תסיר את העיקול מרכב מסוג דייהו שמספרו [...].

ו. הוסכם שלאחר סידור הגט ביה"ד ידון אף בנושא רכוש וזכויות הצדדים וביה"ד ידון ע"פ חוק יחסי ממון."

לפני בית הדין עומדות להכרעה שתי סוגיות נפרדות: האחת, תביעתה של האשה לכתובתה בסך ארבע מאות אלף ש"ח; והשנייה, חלוקת הרכוש שבין שני הצדדים בהתאם להסכמתם לדון על פי חוק יחסי ממון.

תביעת הכתובה

האשה תובעת את מלוא כתובתה. בסיכומים שהגישה האשה היא טוענת כי מעולם לא רצתה להתגרש, קיימה תמיד את כל חובותיה לבעלה, תמכה בו, תרמה לפרנסת הבית, ועשתה כל שביכולתה לקיים את השלום בין הצדדים. לדבריה, מאחר שהבעל רצה לגרשה, עליו לשלם את מלוא סכום כתובתה ואף לפצותה על הכאב והסבל שהיו מנת חלקה.

הבעל מצדו טוען כי מדובר באשה מורדת אשר כל מטרתה היא להוציא ממנו כספים. לדבריו, מיד לאחר החתונה דרשה ממנו לרשום את מחצית הדירה שלו על שמה. הוא מוסיף וטוען כי האשה מנעה ממנו יחסי אישות סדירים ואף הרחיקה אותו מהבית בצו הרחקה. לדבריו, עקב כך על בית הדין לפסוק כי אין מקום לתשלום כתובה כלל ועיקר.

קיים קושי לקבוע עובדתית מי הצודק בין בני הזוג, ובהחלט ייתכן כי יש צדק בדברי שניהם.

מצד אחד, נסיבות המקרה שלפנינו עשויות להוביל למסקנה שלא מגיע לאשה אלא רק עיקר כתובה; ומצד שני, עשויות נסיבות המקרה להוביל למסקנה כי כן מגיע לאשה הסכום כולו המופיע בכתובה.

להלן נדון בשני הצדדים שצוינו. קודם נפרט את השיקולים שבגינם לא מגיע לאשה אלא עיקר כתובה, ואח"כ נפרט את השיקולים הנגדיים - המצדיקים תשלום מלוא הכתובה עם התוספת.

השיקולים לתשלום עיקר כתובה בלבד

בני הזוג הגיעו לשעריו של בית הדין במצב שבו מוחלט על שניהם כי אינם מעוניינים בהמשך הקשר ההדדי שביניהם. עקב כך, יש להחיל עליהם את הלכת רבינו ירוחם הקובעת כי במקום בו שני הצדדים אינם רוצים זה את זה תקבל האשה את עיקר כתובתה ונדונייתא ואין היא זכאית לתוספת הכתובה.

מסקנה זו נראית ברורה על סמך דבריה של האשה בבית הדין בכמה דיונים שונים, ולמרות טענתה בסיכומים שהוגשו כי היא מצדה חפצה בשלוםבית. וכך לדוגמה בפרוטוקול הדיון מיום 13.11.08:

"אשה: תמיד אהבתי אותו ומלאתי את רצונו. תחת החופה אמרתי ורציתי לחיות אתו ולהביא ילדים. כל דבריו שקר ואין בם נכון. הוא התנהג באלימות פיזית ומילולית, פניתי לרווחה לעזרה והוא עוד פעם קפץ עלי וקראתי למשטרה, הוא הוציא אותי כמה פעמים מהבית. בערב ליל הסדר - הכול הוא הרס, גם את הערב וגם את החיים, ואני רוצה להתגרש...