כתובה הסדרי שהות מזונות ילדים

הצדדים נישאו זה לזה כדמו"י בתאריך י' בסיון תשס"ו (6.6.06), ומנישואין אלה נולדו שלשת הילדים [א'] (שנת לידה 2007), [ל'] (שנת לידה 2009), [ר'] (שנת לידה 2012). הצדדים התגרשו כדמו"י בבית הדין ברחובות בתאריך ט"ו בטבת תשע"ט (23.12.18).

רקע והליכים קודמים

עניינם של הצדדים החל לפני כשנתיים בבית הדין ברחובות (בתאריך כ"ג באייר תשע"ז (19.4.17)), עת תבע הבעל גירושין, כשהוא כורך לתביעתו את עניין הרכוש וענייני הילדים (משמורת, זמני שהות, מזונות).

הצדדים התדיינו בפני בית הדין הרבני ברחובות (להלן: הרכב קמא), שאף פסק, בין השאר, מזונות זמניים.

תיקי הצדדים הועברו להרכב דנן בבית הדין הרבני בת"א, בהתאם להחלטת כבוד נשיא בית הדין הרבני הגדול, הגאון הרב דוד לאו שליט"א.

בית הדין קיים בתאריך כ"א בסיון תשע"ט (24.6.19) דיון ארוך במעמד הצדדים ובאי כוחם, כשהצדדים ובאי כוחם מעלים טענות ומשיבים.

בתחילתו של הדיון הבהיר בית הדין כי הוא ממשיך את הדיונים מאותו מקום בו נפסקו הדיונים בהרכב הקודם, וזאת בהתאם לתקנה עא' לתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים בישראל התשל"ג, וכי יעשה שימוש בכל החומרים המצויים בתיקים. בית הדין קיבל על כך את הסכמת באי כוח הצדדים.

בית הדין שמע את טענות הצדדים בשלוש סוגיות, כתובה, משמורת – זמני שהות ומזונות הילדים שעל כל אחת מהן תינתן החלטה נפרדת. בנוסף תינתן החלטה בבקשות הבעל בעניין הרכוש, בסוגיות בהן ניתן כבר עתה לתת החלטה, כמו עיקול, דמי שימוש.

עיקול חלקה של האם בדמי הדירה

בפנינו בקשת האב לעיקול ולקבלת דמי שימוש מהאם.

דירת הצדדים נמכרת על ידי כונס נכסים. הבעל ביקש כי יינתן צו עיקול על חלקה של האישה בכסף שהתקבל תמורת מכירת הדירה, עד אשר יינתן פסק דין סופי בעניין הרכוש.

לאחר שבית הדין עיין בבקשה ובחומר שבתיק, והואיל ואין בטענות הבעל ראיות מוכחות דיין לחיוב האם בכספים לאב, הרי שבית הדין דוחה את הבקשה למתן עיקול.

ראה משפטיך ליעקב (ח"א סי' כ'), בדבר הצורך בשמירת האיזונים הנכונים בעניין העיקול, כשמחד קיימת הזכות הקניינית של בעל הרכוש, ומאידך חובה על בית הדין לתת תשובה לחשש של הברחת רכוש באופן שבעל חוב לא יוכל לגבות חובו. נאמר לענייננו שנקבע שם בין השאר, שעיקול יינתן רק כשמציג התובע רגליים לדבר לחבות כלפיו ולחשש של הברחת נכסים, ולא כאשר ניכר כי מבקש הוא אך ורק ליצור לחץ על הצד שכנגד.  

דמי שימוש

בעניין טענות האב לחיוב האישה בדמי שימוש בדירה – בית הדין דוחה טענה זו בשתי ידיים. האישה והילדים התגוררו בדירת הצדדים, בזמן בו הייתה האישה נשואה לבעל, וחלה עליו חובת מדור. ואף במהלך כארבעה או חמשה חדשים, מהגירושין ועד לפינוי האישה והילדים מהדירה על ידי כונס הנכסים, הרי שחלה על האב חובת מדור, ואין כל מקום לחייב את האם בדמי שימוש.

כך גם בעניין הטענה לשימוש האישה ברכב, הואיל והדבר נעשה במהלך חיי הנישואין, כאשר במסגרת חיוב מזונות אישה, על הבעל לספק את צרכיה, ולכן אין מקום לחייב את האם על שימוש ברכב.

בעניין זכויות סוציאליות, חשבונות בבנקים, רכבים שנמכרו, המיטלטלין, זכויות של הצדדים ברכוש אחר, כמפורט בכתב התביעה, בית הדין ידון בעניין לאחר סיום מכירת הדירה על ידי הכונס וחלוקת התמורה.

הצדדים יגישו בקשה מתאימה לאחר סיום חלוקת תמורת הדירה.