כתובה ב'מורדת' מחמת מחלת נפש וכשהבעל טרם קיים פו''ר ואין סיכוי לשלו''ב

לפנינו ערעור על פסק דין בית הדין האזורי מיום ו' בטבת תשע"ז (4.1.17) שבו נכתב:

בתאריך ז' בשבט תשע"ו ניתן פסק דין לגירושין בין הצדדים.

אין ספק שהאישה זכאית לכתובתה, ובפסק הדין צוין שהאיש מקבל עליו את קביעת בית הדין.

הסכום הנקוב בכתובה הוא מאתיים זוז ומאתיים זקוקים כסף.

על פי נוסח הכתובה (נחלת שבעה) ועל פי הדרישה (אבן העזר סימן סו) והבית שמואל (שם ס"ק טו, ודלא כב"ח שם), מאתיים הזקוקים אינם כוללים את המאתיים זוז, אלא נוספים עליהם.

באשר להערכת שווי הנ"ל בימינו, מאתיים זוז, לאשכנזים הנוהגים כדעת הרמ"א (אבן העזר סו, ו) הם 960 גרם כסף טהור.

לגבי הערכת מאתיים הזקוקים נאמרו בפוסקים האחרונים כמה דעות – החל ב־2.4 ק"ג כסף טהור.

במקרה זה מדובר בבני זוג מקהילת חב"ד. לאחר בירור שנעשה על מנהגי חב"ד בעניין שיעורי הסכומים הנקובים בכתובה, עלה כי בקהילה זו קיים נוהג של קביעת מאתיים זקוקים על פי שיטת הגר"ח נאה זצ"ל, וכפי הנכתב בספרו שיעורי תורה (פרק ג סעיף מד, עמוד רצו) – בשיעור של 3,846 גרם כסף טהור.

אם כן, מאתיים זקוקים ומאתיים זוז יחד הם 4,806 גרם כסף טהור.

לפי בדיקתנו, השער העדכני (כולל מע"מ) הוא 2.3 ש"ח לגרם כסף, ובהתאם לכך, הסכום הכללי בגין הכתובה הוא 11,054 ש"ח.

לאור האמור מחליט בית הדין: על האיש לשלם לאישה סך 11,054 ש"ח בתוך שלושים יום.

רקע עובדתי ותמצית ההליכים המשפטיים הרלוונטיים

הצדדים נישאו לפני כשלוש שנים, נישואין ראשונים לשניהם, והתגרשו לפני כשנה. אין לצדדים ילדים משותפים.

ההליכים בבית הדין הרבני החלו לפני כשנה ומחצה עת הגישו הצדדים בקשה משותפת לגירושין. ביום ט' במרחשוון תשע"ו (22.10.15) התקיים דיון בבקשה. בדיון לא הייתה מחלוקת על כך שהצדדים צריכים להתגרש, אלא על חלוקת הרכוש וזכויות הצדדים. הבעל הציע שישלם סכום כולל עבור הרכוש. האישה ביקשה לברר מה הן זכויותיה. בהחלטה מאותו יום החליט בית הדין שהתיק יישאר פתוח שלושה חודשים שבהם הצדדים יערכו הסכם חדש לאחר שיבררו את זכויותיהם. בדיון הבא, כתב בית הדין, יופיעו הצדדים בלִוויית מייצג או בן משפחה.

ביום ז' בכסלו תשע"ו (19.11.15) הגיש הבעל תביעת גירושין. ביום כ"ט בטבת תשע"ו (10.1.16) התקיים דיון בתביעת הגירושין.

ביום א' בשבט תשע"ו (11.1.16) ניתן פסק דין שעל הצדדים להתגרש. בנימוקי פסק הדין יש תיאור של מצב היחסים בין הצדדים ומצבה של האישה, בין היתר על סמך מסמכים שונים שהוגשו לתיק ובכלל זה מכתבו של הרב אשכנזי – רב היישוב כפר חב"ד. מסקנת בית הדין בפרק העובדתי הייתה שאין תוחלת לחיי הנישואין ושיש הבנה של הצדדים שעליהם להתגרש. ובפרק ההלכתי המעורפל קמעא, קבע בית הדין כמה קביעות שיש להן נפקות הלכתית: שהאישה מסרבת לקיים חיי אישות, שאין סיכוי לשלום בית ושהבעל טרם קיים מצוות פרייה ורבייה.

בעניין הכתובה ופיצויי גירושין כתב בית הדין בכהאי לישנא:

באשר לכתובתה הצהיר הבעל ובא כוחו כי הכתובה היא כפי נוסח חב"ד – מאתיים זקוקים כסף, והוא מסכים לכל פסיקה של בית הדין בעניין הכתובה. הבעל נקב בסכום כסף של עשרת אלפים ש"ח שהוא מוכן לפצות בו את האישה כדי שתשתף פעולה להסדיר את הגט. יש לציין כי הסכמתו הייתה כפופה לסידור הגט לאלתר.