כתובה, כפיית פשרה להיפטר מחיובי שבועה, מהות 'פשרה הקרובה לדין'

דעת הרוב – הבעל חייב בשבועה כדי להיפטר מכתובה ויש לפשר בתמורה לחיוב השבועה

לפנינו תביעת האישה לגירושין וחיוב הבעל בכתובה ופיצוי.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

בני הזוג שלפנינו נישאו כדת משה וישראל בתאריך א' בתמוז תשל"ח (6.7.1978) ילדיהם המשותפים בגירים. לפני כחמש שנים עזבה האישה את ביתם המשותף ועברה להתגורר בבית קרובי משפחה ואילו הבעל נותר להתגורר בבית. מועד הקרע נקבע בהסכמה לחודש נובמבר 2011.

קודם עזיבת האישה את הבית הורחק הבעל מהבית בצו בית המשפט למשך כארבעים יום. כחלוף תקופה זו מששב הבעל להתגורר בבית עזבה האישה את הבית.

לאחר עזיבתה את הבית תבעה האישה את פירוק השיתוף בבית המשפט. הדירה נמכרה בהליך כינוס בצו בית המשפט.

מחלק הבעל בדמי מכירת הדירה עוקל על ידינו סך של חמש מאות אלף שקלים להבטחת תביעת האישה.

ההליכים בבית דיננו

תחילת ההליכים בשנת תשע"ב בתביעת שלום בית של הבעל לאחר עזיבת אשתו את הבית.

בהמשך לתביעה זו הגישה האישה תביעה לכתובה.

בתאריך כ"ז בסיוון תשע"ג (5.6.13) נפסק בבית דיננו כדלקמן:

"לאחר שמיעת הצדדים וב"כ בדיון שהתקיים ולאור החומר שבתיק, בית הדין מחליט:

א. לדחות את תביעת הבעל לשלום בית, וזאת מאחר שבית הדין התרשם שהתביעה אינה כנה ואינה מציאותית.

ב. לדחות את תביעת האישה לכתובה ופיצויים, מאחר ואין בפני בית הדין תביעה לגירושין."

שלושה ימים לאחר שניתן פסק דין זה תבעה האישה את תביעותיה הנוכחיות.

טענות האישה

האישה טוענת כי לא לחינם עזבה את הבית והגיעה לכדי תביעת הגירושין.