כתב נ' משאלי ואח'

פסק דין

בפני תביעה לפיצויים בגין פגיעה ברכב.

ביום 17.11.09 נסע התובע ברכב לכיוון צומת בר אילן בשעות הערב. אותה עת בדיוק נסע אף הנתבע 1 ברכב לאותו כיוון ושניהם עמדו לקראת כניסה לכיכר.

לטענת התובע, בסמוך לפני הכניסה לכיכר סטה הנתבע 1 מנתיבו שמאלה ופגע בצד ימין קדמי של רכב התובע. עקב פגיעה זו, טוען התובע, נגרמו לו נזקים אשר פורטו בדו''ח השמאי המצורף לכתב התביעה. התובע פוצה על ידי חברת הביטוח שלו ובמסגרת תביעה זו עותר לתשלום סך של 1,713 ש''ח בגין השתתפות עצמית וסך של 12,513 ש''ח בגין אובדן ימי עבודה. במהלך הדיון הוסיף התובע עתירה לפיצוי בסך של 206 ש''ח בגין אובדן הנחת העדר תביעות.

הנתבע 1 מצידו טוען כי דווקא התובע הוא זה אשר סטה מנתיבו ופגע ברכב הנתבע 1, שלכן התובע הוא האחראי לתאונה והוא האחראי לנזקיו. לנתבע 1 עצמו, כך הוא טוען, לא נגרמו נזקים, שלכן לא הגיש תביעה. הנתבעת 2 הינה המבטחת של הנתבע 1.

בדיון אשר נערך בפני חזרו הצדדים על גרסתם ביחס לאירועים. התובע הציג צילומים של הצומת בה אירעה התאונה ואף הנתבע 1 הציג תרשים אשר ערך והגיש לחב' הביטוח שלו בעקבות התאונה, וכן גם הציג הנתבע 1 תמונה של רכבו מיד לאחר התאונה.

לטענת הנתבע 1, כאשר סטה התובע מנתיבו פגע התובע ברכבו של הנתבע 1 מאחור. זאת בניגוד לגרסת התובע לפיה הפגיעה הייתה בצידי הרכבים. השרטוט אשר ערך הנתבע 1 ביום 13.12.09 והוצג בפני, אכן מראה פגיעה בין חזית רכב התובע לבין החלק האחורי של רכב הנתבע 1.

מאידך גיסא, התמונה אשר הציג הנתבע 1 של רכבו הוא, מראה נזקים ברורים גם בצידו השמאלי של רכב הנתבע 1. תמונה זו מתיישבת עם גרסתו של התובע. תמונה זו איננה מתיישבת עם גרסתו של הנתבע 1.

זאת ועוד, בסמוך לאחר הגשת התביעה הגישו הנתבעים ביום 20.05.10 כתב הגנה ובו הכחשה כללית בלבד של טענות התובע. רק ביום 9.06.10 הגישו הנתבעים כתב הגנה מתוקן ובו העלו לראשונה את גרסתם באשר לאחריות לאירוע. טוען נציג הנתבעת 2 כי הדבר נבע מהצורך לברר את פרטי האירוע. דא עקא, שהשרטוט אותו הציג הנתבע 1 נושא את התאריך 13.12.09. כחצי שנה לפני הגשת כתב ההגנה הראשון. לא ברור לי אפוא, מדוע זה בכלל נזקקו הנתבעים לארכה נוספת לבירור הגרסה. דבר זה, על כל פנים, אף הוא מחליש את טענות הנתבעים.

אשר על כן, אני קובע כי עדיפה בעיני גרסת התובע ולפיכך, הנתבע 1 הוא זה שאחראי לפגיעה ברכב התובע.

טענת התובע בדבר תשלום דמי ההשתתפות העצמית לא הופרכה. מאידך, טענתו בדבר אובדן ימי עבודה נטענה באופן כוללני, בלא אסמכתאות, בלא כל ניסיון לפרט את היקף הימים אשר אבדו, את הנזק אשר נגרם עקב זאת, את הניסיון (כלל שהיה) להקטין את הנזק. טענה זו אפוא לא הוכחה ונדחית. אף הטענה בדבר אובדן הנחת העדר תביעות נטענה לראשונה במהלך הדיון ולא ניתן הסבר של ממש לכך שלא הוספה לכתב התביעה, לכל הפחות על דרך של תיקון לפני הדיון.

אשר על כן, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים לשלם לתובע סך של 1,713 ש''ח. כמו כן יישאו הנתבעים באגרת בית המשפט וכן גם בהוצאות התובע בגין הגשת תביעה זו בסך של 750 ש''ח.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים.

ניתנה והודעה היום י"ד טבת תשע"א, 21/12/2010 במעמד הנוכחים.

אילן רונן, שופט

הוקלד על ידי: רבקה אראל צימרמן התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: