כתב התביעה יתוקן- העדפת הזכות המהותית על פני הזכות הפרוצדוראלית

1.   לפנינו ערעור ברשות על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו (השופטת אריאלה גילצר-כץ, עב 9629/06), שקבע כי אין להתיר למערער לתקן את כתב תביעתו כנגד המשיבה, וזאת נוכח התיישנות עילת התביעה שבתיקון. בהחלטתו זו, קיבל בית הדין האזורי את הערעור שהגישה המשיבה כנגד החלטת הרשמת רוית צדיק מיום 22.10.2006 אשר התירה למבקש לתקן את כתב תביעתו.

השתלשלות ההליכים

2.   המערער (להלן: העובד) הועסק במשיבה (להלן: החברה) עד  לפיטוריו באפריל 1998. תביעתו של העובד להשבה לעבודה נדחתה על ידי בית הדין האזורי (עב30235/98, להלן: פסק הדין), תוך שנקבע שפיטוריו נעשו שלא כדין, באשר החברה לא יישמה על העובד את הוראות ההסכם הקיבוצי משנת 1996 (להלן: הסכם 96).

      משנדחתה תביעתו להשבה לעבודה, ובהסתמכו על קביעות בית הדין האזורי בדבר היות הפיטורים שלא כדין, הגיש העובד תביעה כנגד המשיבה לפיצוי כספי בגין פיטורים שלא כדין (עב6051/02; להלן: התביעה הכספית). החברה מצידה הגישה לבית דין זה ערעור על פסק הדין, ובו טענה כנגד קביעתו של בית הדין האזורי בדבר היות הפיטורים פיטורים שלא כדין, ובניגוד להוראותיו של הסכם 96. בפסק הדין שלערעור, קבע בית דין זה, כי " יש רגליים לטענה, שהשאלה, אם בנסיבות העניין היתה חייבת המערערת להחיל את הסדר הפיטורים ותנאי הפרישה בהתאם להסכם 96, לא הועלתה לדיון בבית הדין האזורי, ולכן תהא המערערת [החברה, ר.ר.] זכאית להעלותה במסגרת התביעה הכספית..." (עע1131/02).

3.   הערעור שלפנינו מתייחס לבקשה שהגיש המערער לתיקון סעיף 15 שבכתב התביעה הכספית שהגיש. לשם הבהרת הדברים, נביא להלן את אותם חלקים מסעיף 15 שבכתב התביעה המקורי, ובבקשה לתיקונו.

בסעיף 15 לכתב התביעה המקורי, נטען, בין היתר, כדלקמן:

"א.      התובע יטען, כי עקב פיטוריו שלא כדין (וכנ"ל) הינו זכאי לפיצויים מאת הנתבעת. 

ב.   התובע יטען כי האופן הראוי לחישוב סכום פיצוייו אלו הינו בהתאם לסכום שהיה משתלם לו אילו ביקשה הנתבעת להביא כדין לפרישתו ו/או לפיטוריו של התובע במועד שבו פוטר, וכי באופן זה יקבל את מה שממילא היה מקבל אילו בוצעו פיטוריו כדין ע"פ הוראות ההסכם הקיבוצי.

ג.   בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי זכאי היה התובע - אילו פוטר כדין ע"פ ההליך הקבוע בהסכם הקיבוצי - לפיצויי פיטורים מוגדלים המחושבים על בסיס 250% וכן בפיצויי הסתגלות לתקופה של 6 חודשים.

                  . . ."

נוסח התיקון כפי שהתבקש על ידי העובד הוא בעיקרו, כדלקמן:

"א.      התובע יטען, כאמור, כי משנקבע שהנתבעת היא שפיטרה את התובע, כי פיטורים אלו נעשו בשנת 98, וכי באותה העת חלו - ואף הוחלו בפועל - על התובע ועל הנתבעת הוראות הסכם 96, ומשנקבע כי הנתבעת פיטרה את התובע בלא לנקוט בהליכי הפיטורים הקבועים באותו הסכם, הרי שיש לקבוע כי פיטורי התובע נעשו שלא כדין, ובניגוד להוראות ההסכם הקיבוצי החל.

ב.   התובע יטען כי בעטיין של פיטוריו אלה הינו זכאי בדין לפיצויים מאת הנתבעת.

. . .

ד.   התובע יטען כי הינו זכאי לסכום זה בין על דרך חישוב הפיצויים שהיו משתלמים לו באותה עת אילו ביקשה הנתבעת להביא את עבודתו של התובע לידי סיום עדין, ובין בכל דרך אחרת. 

ה.   התובע יטען, כי אילו פוטר כדין ע"פ ההליך הקבוע בהסכם הקיבוצי 96', היה זכאי גם הוא - כמו יתר העובדים שפוטרו ו/או שהוצאו לפרישה באותם השנים - לפיצויי פיטורים מוגדלים המחושבים על בסיס 250% וכן בפיצויי הסתגלות לתקופה של 6 חודשים. זאת, בין היתר גם (אך לא רק) על דרך החלתם - בין במישרין ובין בעקיפין - של ההסכמים הקיבוציים הרלבנטיים באותם השנים.

. . ."

4.   לטענת העובד, התיקון מתבקש על מנת להבהיר את העקרונות לחישוב הסעד הכספי הנתבע ואין בו אלא פרטים המבהירים את מקורו של הסכום הנתבע בסעיף 15(ד) לכתב התביעה המקורי, ובסעיף 15(ג) בתיקון המבוקש.

      מנגד, טענה החברה כי המדובר בעילה חדשה - עילת הנוהג - עליה מנסה העובד לבסס את תביעתו המתוקנת, ונוכח הזמן שחלף מאז שהסתיימה העסקתו, מדובר בעילת תביעה אשר התיישנה.