כשרות גט שנחתם בדיו של בעל אחר

עם גמר כתיבת הגט, אחד מעידי הגט שם לב לכך שחתימתו לא נעשתה בדיו של הבעל המגרש, אלא בדיו של בעל אחר שגיטו נכתב באותו הזמן.

עלינו לברר האם ניתן להכשיר גט שנחתם על ידי העדים בדיו שאינו שייך למגרש.

א.  הקניית הקלף, הדיו והקולמוס לבעל

בענין הקניית הקלף, הדיו וכלי הכתיבה של הגט למגרש, מצינו שלוש שיטות עיקריות בדברי הראשונים:

1. צריך להקנות לבעל את הקלף והדיו

כתב הרא"ש בסדר הגט:

"הסופר יתן הקלף והדיו במתנה לבעל, דבעיא: וכתב ונתן, שיהא הגט שלו" (עיין שו"ת הרא"ש כלל מה, סימן כט).

וביאר הבית יוסף (אבן העזר סי' קכ סעיף א):

"כלומר כדרך בני אדם שכותבין בדבר שהוא שלהם, וגם לא שייך נתינה אלא בדבר שהוא שלו".

וכן דעת הסמ"ג (עשין נ), עיין בב"י (שם).

בין הראשונים הסוברים שיש להקנות לבעל את הקלף והדיו, יש שמשמע מדבריהם שההקניה צריכה להתבצע קודם הכתיבה, וכמשמעות הבנת הבית יוסף ברא"ש, שדרך בני אדם שכותבין בדבר שהוא שלהם.

ויש שכתבו כי די בכך שהבעל ייקנה את הגט מהסופר קודם מסירתו. כך גם משמע מרש"י (גיטין דף כ ע"ב, ד"ה לא ידעה לאקנוי), שכתב: "ואנן בעינן ונתן", כלומר הקפידא שהגט יהיה של הבעל בזמן הנתינה, ולא בזמן הכתיבה.

מכל מקום טוב יותר שהסופר ייתן הקלף והדיו קודם הכתיבה, שמא יישכח ליתנו לבעל אחר כך (עיין הגה"מ פ"ג מגירושין ה"ז, הו"ד בב"י, שם).

לשיטה זאת, אין צריך להקנות לבעל את הקולמוס או שאר כלי הכתיבה, ובטעם החילוק בין הקלף והדיו לבין הקולמוס, כתב בעל התרומה (הלכות הגט, סימן קי):

"דאין כאן חסרון הניכר במה שכותב בו הגט".

כלומר: מאחר והשימוש בקולמוס אינו מחסרו באופן ניכר, אין קפידא בדבר, ולכן אין צריך להקנותו [ועיין בפתחי תשובה (סי' קכ ס"ק ב) שהביא חילוק נוסף].

ובשו"ת הרדב"ז (ח"א סימן קנא) כתב:

"ואפשר לי לקיים המנהג לפי שלפעמים ישבר הקולמוס בכתיבת הגט וצריך לחתוך ממנו ולתקנו ויש כאן חסרון הניכר, ולכן צריך שיהיה משל בעל כמו הדיו, ואף על פי שחסרון הדיו ניכר בגט מה שאין כן בקולמוס סוף סוף כיון דלפעמים ניכר החסרון בקולמוס בעצמו לא חלקו והנהיגו להקנות הכל לבעל. ותו דלפעמים יהיה הקולמוס טבול בדיו ונמצא אותו דיו חסרונו ניכר בגט, שהרי כותב בו תיבה ראשונה או מקצתה..."