כשדי נ' נתניהו

1.המשיבה הגישה נגד המבקש תביעה כספית לסך של 500,000 ₪ בעילות מכוח חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965, חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א - 1981, והחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח - 1998.

התביעה מייחסת למבקש פרסומים ברשת ה- "טוויטר", הכוללים תמונות תמימות של המשיבה, בהקשר המציג אותה בתור מי שניהלה מערכת יחסים אינטימית עם מר בני גנץ, יריבו הפוליטי של ראש הממשלה מר בנימין נתניהו, שהוא גם אביו של המבקש. המשיבה שוללת בתוקף את הרמיזות בפרסומים של המבקש וטוענת לפגיעה קשה בשמה הטוב.

2.לפניי בקשה לביטול פסק הדין מיום 24/2/21, אשר ניתן נגד המבקש בהיעדר כתב הגנה.

3.עיינתי בטענות הצדדים בבקשה ובתגובה.

דיון והכרעה

4.תקנה 131 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט - 2018, שכותרתה "ביטול החלטה לפי צד אחד", קובעת כך:

"נתן בית המשפט החלטה לפי צד אחד והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול בתוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט לבטלה, בתנאים שייראו לו; הוראה זו לא תחול על פנייה לבית המשפט לפי תקנה 33(ד)".

יצוין כי ההסדר הנ"ל אינו שונה מהותית מזה שהיה קבוע קודם לכן בתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984.

5.ההתייחסות להליך של ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד נעשית על רקע ההכרה הבסיסית בקיומה של זכות חוקתית לגישה של כל אדם לערכאות המשפט, ולקיומו של דיון אמיתי, מלא והוגן בבית המשפט בעניינו. האופי החוקתי של זכות זו מקרין על הפרשנות הניתנת להוראות סדר הדין, ומשליך על אמות המידה להפעלת שיקול הדעת השיפוטי. בכלל זה, יש לדבר השלכה גם על המבחנים מתי ובאלו נסיבות ראוי לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד, מבלי שלצד האחר ניתן יומו בבית המשפט להעלות את הגנתו.

מבחני הפסיקה