כשאן נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני ערר על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בחדרה אשר ניתנה ביום 4/12/11 על ידי השופט משה גינות בתיק 12511-11-11, ולפיה נדחתה בקשתו לביטול פסילה מנהלית של 60 יום, בהתאם להחלטת קצין משטרה.

מכאן הערר שבפני.

העורר ואביו זומנו למשטרת חדרה ביום 23/11/11 לצורך חקירתם כחשודים במעורבות בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 31/8/11, (להלן: "יום התאונה"), וזאת בעקבות תלונת המתלוננת שהגישה ביום התאונה במשטרת חדרה. מהתלונה עלה כי ביציאה מגבעת אולגה אחרי הגשר לכיוון כללי חיפה, עצרה המתלוננת את רכבה ברמזור בנתיב השמאלי על מנת לפנות לכביש החוף. עוד מסרה המתלוננת כי בהיותה עומדת באור אדום פגע בחלק האחורי של רכבה, רכב אחר, פגיעה חזקה מאד.

המתלוננת מסרה את מספר הרכב, הגם שרכב זה פנה ימינה לכיוון חדרה אחרי שפגע בה ועזב את המקום. המתלוננת תיארה את הרכב כרכב מסחרי לבן גדול שמספרו 5518056, אותו רשמה בתה של המתלוננת שישבה ברכב.

עוד נאמר כי על הרכב שעזב את המקום "היה איזה קשקוש" שלא זכרה באיזה שפה.

מוסטפא כשאן, אביו של העורר, הגיע לתחנת המשטרה ביום 12/9/11 ומסר הודעה לפיה רכבו נגנב.

לטענתו הוא נהג ברכב ביום התאונה, עצר ליד מכולת בגבעת אולגה, ירד מהרכב תוך שהוא משאירו מותנע, במטרה לקנות מים מינרלים וסיגריות וכאשר עזב את המכולת וחזר לרכב, מצא אותו נוסע , לכן התקשר לבניו שהחלו לסייע לו בחיפוש אחריו ובמטרה לאיתורו.

לטענת האב, במהלך החיפושים מצאו את הרכב ליד תחנת דלק אלון הקרובה לכביש עוקף חדרה, באזור בית חולים הלל יפה.

מר מוסטפא מסר עוד כי הוא גילה שהרכב נפגע בחלק הקדמי ובצד דלת הנהג.

עוד ראוי לציין כי מר מוסטפא מסר שהרכב נגנב בתאריך 31/8/11, סמוך לשעה 08:30, בכביש הראשי של גבעת אולגה. וכי הוא מצא את הרכב באותו יום לאחר חיפושים בסמוך לשעה 12:30.

העורר נחקר ביחס לתאונה וטען כי הוא לא נהג ברכב. העורר זומן לשימוע במסגרתו פסל אותו קצין משטרה למשך 60 ימים פסילה מינהלית.

העורר הגיש לבית משפט לתעבורה בחדרה בקשה לביטול הפסילה המנהלית, בקשה שנדחתה.

מכאן הערר שבפני.

לאחר שעיינתי בהחלטת בית משפט השלום לתעבורה, בחומר החקירה, בהודעת הערר ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לדחות את הערר.

החלטת בית משפט השלום לתעבורה מנומקת ומפורטת, ואכן בצדק קבע כי קיימות ראיות לכאורה שיש בהן כדי לקשור את העורר לתאונה.

המתלוננת מסרה פרטים מזהים, כגון: מספר רישוי של הרכב, הסוג והצבע, מה גם שאביו של העורר מסר גרסה לפיה הוא היה במקום אירוע התאונה, אם כי יחס את הנהיגה של הרכב לאלמוני שנכנס לרכב וגנב אותו. העורר סרב לעבור בדיקת פוליגרף, ואף מסר נתונים שבדיקתם הראתה כי הוא אינו מקפיד באמירת אמת.

לטעמי, בצדק קבע בית משפט השלום כי קימות ראיות לכאורה שיש בהן כדי לקשור את העורר לתאונה וכי הימלטות רכב ממקום התאונה, יש בה כדי להצביע על מסוכנות הנהג, שלכאורה הנו בעל הרכב, כל עוד לא הוכיח אחרת. טענות העורר שפלוני נהג ברכב הינה טענה בעלמא שאין לה תימוכין בראיות, נהפוכו, בעניינו של העורר קיים בסיס בראיות שלכאורה, שיש בהן כדי להוות תשתית להנחה כי הוא נהג ברכב עבור לתאונה, על כן, בצדק נדחתה בקשתו לביטול הפסילה המינהלית.

בנסיבות העניין לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת בית משפט השלום לתעבורה, ועל כן, אני דוחה את הערר.

המזכירות תשלח לצדדים עותק החלטה זו בדואר רשום עם אישור מסירה.