כרמלה אנגל נ' י. ב. גל-אור ייזום והשקעות בע"מ ואח'

החלטה

1.מונחת בפני בקשת המבקשים לעיכוב ביצוע של חלקו הכספי של פסק הדין שניתן על ידי ביום 13.6.11 ותוקן בהחלטה מיום 27.6.11 (להלן: "פסק הדין") בגדרו התקבלה בחלקה תביעת המשיבה נגד המבקשים לתשלום דמי שכירות ראויים.

כמקובל הבקשה מושתת על שני אדנים כדלקמן:

(1)המבקשים הגישו ערעור על פסק הדין וכי הסיכויים לקבלת הערעור הינם טובים.

(2)אם יבוצע פסק הדין עלול להיגרם למבקשים נזק בלתי הפיך.

2.אשר לסיכויי הערעור טענו המבקשים כי על פי הקביעות שבפסק הדין זכאית המשיבה לשיעור של כמעט 40% מדמי השכירות המתקבלים בגין תחנת הדלק למרות שחלקה במקרקעין הוא כ-20% בלבד וחרף העובדה שהמשיבה גם לא השקיעה סכום כלשהו בהקמת התחנה.

המבקשים טענו כי נתונים אלה מדגימים את חוסר הסבירות בפסק הדין.

3.אשר לנזק הבלתי הפיך טענו המבקשים כי סכום פסק הדין בערכו המשוערך להיום עומד על סך של כ-490,000 ₪ בתוספת מע"מ וכי אין בידי המבקשים נכסים נזילים שיכולים לשמש לצורך פירעון החוב הפסוק. בעניין זה הובהר כי הגם שהמבקשת הינה בעלים של התחנה ושל נכסים נוספים וגם למשיב נכסים שונים בבעלותו, הרי שמימוש כפוי ומהיר של נכסים אלו לצורך תשלום החוב הפסוק, יגרום לנזק בלתי הפיך למבקשים.

4.המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי זו הוגשה בשיהוי ניכר ובלתי מוסבר וכי הגשתה מהווה חוליה נוספת בניסיונותיהם של המבקשים לעשוק את המשיבה ולהוליכה שולל.

להלן נטען כי פסק הדין נומק בקביעות עובדתיות באשר למסכת המרמה אותה טוו המבקשים נגד המשיבה, וכי הסבירות לשינויין על ידי בית משפט שלערעור הינה נמוכה.

5.אשר לנזק הבלתי הפיך הנטען שעלול להיגרם למבקשים, טענה המשיבה כי מחד גיסא המבקשים לא הציגו תמונה מלאה של מצבם הכלכלי ומאידך המסמכים שצורפו לבקשה מלמדים כי המבקשים או מי מהם נטלו לאחר מתן פסק הדין הלוואה כספית בסכום של 1,500,000 ₪, ללא ששילמו חובם למשיבה וכי הם נהנים מדמי שכירות שוטפים בסכום העולה לגירסתם בסך של 22,000 ₪ לחודש ומשכך, אין לקבל את טענתם בדבר נזק בלתי הפיך.

6.לאחר שנתתי את דעתי לטענות בעלי הדין אני פוסק כדלקמן:

6.1נקודת המוצא הינה כי ברגיל הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984) ומשכך, בעל דין המבקש עיכוב של פסק דין צריך להצביע הן על אפשרות למעלה מסבירה לביטול או שינוי פסק הדין במסגרת הליכי הערעור והן על עובדות המלמדות כי ייגרם לו נזק בלתי הפיך אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין.

6.2אשר לסיכויי הערעור אטעים כי מנימוקים ברורים אמנע מנקיטת עמדה מפורטת בסוגיה זו בבחינת "אין הנחתום מעיד על עיסתו" עם זאת, סבורני כי טענתם של המבקשים בסעיף 17 לבקשתם לפיה אי הסבירות הכלכלית הטבועה בפסק הדין מצביעה לכשעצמה על סיכויי הערעור הינה פשטנית ובלתי הלימה.

6.3בעניין זה אבהיר כי הנתונים הכלכליים עליהם הצביעו המבקשים הינם למעשה ברובם פועל יוצא של אירועים שאירעו לאחר מתן פסק הדין ובכלל זה הפסקת יחסי השכירות שבין המבקשים מזה וחברת סונול מזה כנטען על ידי המבקשים ברישת סעיף 17 לבקשה.

6.4על כך אוסיף כי בטענתם זו מתעלמים המבקשים מן הממצאים שקבעתי בפסקה 4.17 לפסק הדין לפיה החזרת המסמכים שנחתמו על ידי המשיבה לידיה – עולה כדי ביטול מוסכם של העסקה שנקשרה בין המבקשת למשיבה ואשר על פי תוכנה נועדה להקנות למבקשת זכויות חכירה במקרקעין של המשיבה.

7.אשר לטענת המבקשים בדבר נזק בלתי הפיך

7.1כזכור עסקינן בעיכוב החלק הכספי של פסק הדין; הלכה פסוקה היא כי עיכוב ביצוע של פסק דין כספי יינתן במשורה ובמקרים חריגים בלבד.

השוו: ע"א 7516/02 פישר נ. יוכמן (פורסם בנבו).

עם זאת, ראה בית המשפט לקחת בחשבון את גובה הסכום הפסוק במסגרת השיקולים לבחינת בקשה לעיכוב ביצוע: