כרמל דיירקט בע"מ נ' שיווק שמאי בע"מ ואח'

התובעת היא חברה המייבאת לארץ מכשירים ידניים לחיתוך ועיבוד ירקות – קוצץ ירקות ומעבד מזון ידני – מחברה בהונג קונג המייצאת מכשירים אלה (חברת Konstar Industries Limited, להלן: "קונסטאר"). התובעת שיווקה את המוצרים תחת מותג מסחרי שאת שמו הגתה - "SLICER". מותג זה אף נרשם כסימן מסחר (סימן מסחר רשום 243136, כעולה מהנסח מיום 2.6.13). את קוצץ הירקות כינתה התובעת בשם "Slicer", ואילו את מעבד המזון הידני כינתה בשם "Master Slicer" (להלן: "סלייסר" ו"מאסטר סלייסר", בהתאמה).

עניינה של התביעה בטענה של התובעת כי הנתבעים, המפעילים חנות למכירת כלי בית בירושלים, פנו לקונסטאר בשנת 2013, תוך הפרה של הסכם הבלעדיות שנכרת בין קונסטאר לבין התובעת, וייבאו מכשירים הנחזים להיות זהים למכשירים ששיווקה התובעת. מכשירים אלה הציגו הנתבעים בפרסומיהם ובחנותם כמכשירי "סלייסר" ו"מאסטר סלייסר". התובעת טוענת שעל אף הדמיון החזותי שבין המוצרים שייבאו הנתבעים לבין קו המוצרים המיובא על ידה, ועל אף שמוצרים אלה יובאו ישירות מקונסטאר, הרי שמדובר במוצרים נחותים יותר מאלו שהיא מייבאת. לטענתה, הטעו הנתבעים את הלקוחות לחשוב כי מדובר במוצרים זהים. עוד טענה התובעת כי הנתבעים הציגו את המוצרים המיובאים על ידיהם כמוצרים המשווקים על ידי התובעת, תוך שהם "רוכבים על המותג" של התובעת (סעיף 19.3 לכתב התביעה), מציגים את המוצרים שייבאו כסלייסר ומאסטר סלייסר ונהנים מההשקעה הרבה של התובעת בפרסום הנרחב של מוצריה. לעניין זה הבהירה התובעת כי השקיעה בפרסום המותג סלייסר סכום של מליוני ₪. לפיכך נטען כי הנתבעים ביצעו עוולה של גניבת עין כמשמעותה בסעיף 1 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 (להלן: "החוק"). על יסוד כל אלה ביקשה התובעת כי יינתן צו מניעה קבוע כנגד הנתבעים, כי יינתן כנגדם צו למתן חשבונות וכי הם יחויבו בפיצוי סטטוטורי על פי סעיף 13 לחוק, בסכום של 100,000 ₪ לכל אחד מהם.

הנתבעים הודו בכתב ההגנה כי הם מוכרים את המוצרים המיובאים על ידי התובעת, כמו גם מוצרים אחרים ובהם מוצרים של חברת קונסטאר. יחד עם זאת טענו שהמוצרים נמכרים זה לצד זה תוך הפרדה מלאה ומבלי להטעות את הציבור. הם טענו להעדר יריבות מאחר שהנתבעת 1 התאגדה בחודש ינואר 2014, בסמוך להפרה הקונקרטית שהוזכרה בכתב התביעה, ואילו קודם למועד זה לא שימש הנתבע 2 אלא כעובד של עסק בשם דומה, באופן שלא מקים לו אחריות אישית. הנתבעים לא הכחישו שרכשו מוצרים מקונסטאר ישירות, אך טענו כי אין כל הבדל באיכות בין מוצרים אלה לבין המוצרים שייבאה התובעת. לטענתם התובעת לא רכשה מוניטין בקשר למותג סלייסר ולשמות המסחריים בהם עשתה שימוש. לשיטתם, לא ביצעו עוולה של גניבת עין ולא פגעו בזכויות הקניין הרוחני של התובעת בכל דרך אחרת.

לאחר שהוגשו ראיות הצדדים, הגיעו הצדדים לכלל הסכמה דיונית, במהלך הדיון שהתקיים ביום 5.10.16, ולפיה יינתן צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים לעשות כל שימוש בכינוי סלייסר או מאסטר סלייסר בעסקם, למעט שעה שהם מוכרים מוצרים שייבאה התובעת ומציגים אותם בשמות אלה. להסכמה זו ניתן תוקף של פסק דין חלקי. עוד הסכימו הצדדים כי יוותרו על חקירות העדים, ויגישו סיכומים בנוגע לשאלה אם אכן הפרו הנתבעים את זכויות התובעת, ומה גובה הפיצוי הסטטוטורי שיש לפסוק בגין הפרה זו, ככל שייקבע שהנתבעים אכן ביצעו הפרה של זכויות הקניין הרוחני של התובעת. לנוכח טיב ההסכמה לא עמדה עוד התובעת על הסעד שעניינו במתן חשבונות.

יובהר שבכתב התביעה ובשולי סיכומיה טענה התובעת כי במעשי הנתבעים יש גם משום פגיעה בסימן המסחר הרשום של התובעת, באופן העולה כדי "הפרה" כמשמעה בסעיף 1 לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], התשל"ב-1972 (להלן: "הפקודה"). בטענה זו אין צורך להכריע, מאחר והצדדים הסכימו למתן צו מניעה קבוע והדיון בסיכומים סבב, בעיקרו של דבר, את הפיצוי הסטטוטורי המעוגן בהוראת סעיף 13 לחוק העוולות המסחריות. פיצוי זה, שאינו מחייב הוכחת נזק, לא חל במסגרת הפקודה. נראה שמטעם זה הועלו הטענות בסוגיה זו בקיצור נמרץ ביותר בסיכומים, בהערות טרם החיתום.

מסיכומי הצדדים עולה שהמחלוקות הנטושות ביניהם עוסקות בשאלות אם הוכחה יריבות בין התובעת לבין הנתבעים; אם עלה בידי התובעת להוכיח שהנתבעים אכן הפרו את זכויותיה בכך שהציגו מכשיר של קונסטאר כמכשיר המשווק על ידי התובעת; ואם עלה בידי התובעת להוכיח את התקיימות רכיבי עוולת גניבת העין במעשיהם של הנתבעים. עניינים אלה יידונו כסדרם.

היריבות המשפטית