כרמי ואח' נ' דהן

בפניי שתי תביעות מאוחדות שעניינן טענה לנזקים כספיים ולהסגות גבול.

על פי ההסכמה הדיונית מיום 25.1.12, מהווה פס"ד בתיק זה פס"ד חלקי, המתייחס לשאלת החלוקה בין החלקות של שלושת הצדדים נשוא שני התיקים המאוחדים בלבד, ואין התייחסות לנושא של ההיזקים הכספיים, אשר ביחס אליהן תינתנה החלטות נפרדות, אשר יורו על תצהירים וקביעת התיק להוכחות על פי יומני עם חזרתי מהשבתון.

פס"ד זה כאמור יתייחס לעמדת ביהמ"ש בנוגע להסדרי החלוקה בין החלקות ומיקום הגדר בין משפחת כרמי ומשפחת דהן וכן החלטה לגבי הגורם שיישא בבניית הגדר, וזאת על מנת למנוע את המשך החיכוך בין מי מהצדדים.

הלכה למעשה, גובלות חלקות הצדדים הנמצאות כולן בגוש 11595 בקרית אתא באופן הבא:

חלקת משפחת כרמי (חלקה 39) – נמצאת מדרומה של חלקת מר דהן (חלקה 41) וממערב לחלקתה של משפחת דרורי (חלקה 40). בבעלותו של דהן שתי חלקות נוספות: האחת, חלקה 42 (ממזרח לחלקה 41 ומצפון לחלקה 40) והשניה, חלקה 38 (מדרום לחלקה 40).

על פי החלטתי מונה המומחה מר אפרים לבנברג, מודד מוסמך כמומחה מטעם בית המשפט בתיק.

המומחה הגיש שתי חוות דעת. ראשונה נושאת תאריך 17.1.11 (להלן: "חוות דעת הראשונה") והשניה מיום 5.7.11. הסיבה לצורך בהגשת שתי חוות הדעת הינה, כי טענת התובעים אשר התבררה למעשה כנכונה, כי ממצאי חוות הדעת הראשונה, מצביעים על כך שישנה טעות "סדרתית" ביחס שבין שטחי החלקות המסומנים בכל הגוש נשוא עניינו, כך שמדובר למעשה לא בסטיה שבין שתי החלקות, חלקה 39 (כרמי) וחלקה 41 (דהן), כי אם ב:"הסטה סדרתית" של סימון חלקות רבות ואולי הגוש כולו כך שכל חלקה נוגסת בחברתה בכמה מטרים וננגסת על ידי שכנה אחרת גם כן בכמה מטרים.

כך למעשה הופכים שני התיקים הנדונים, אשר תחילתם בתובענה של משפחת כרמי נגד משפחת דהן הנוגעת למיקום גדר שבין הצדדים, לענין העוסק בזכויות קנייניות רבות הנוגעות למעשה בחלקות מרובות שבעליהן מטבע הדברים, לא היו צד להליך זה.

הלכה ותיקה היא, כי לבית משפט השלום, אשר כידוע סמכותו משתרעת על ענייני חזקה ושימוש במקרקעין בלבד, כאשר שאלות הבעלות מקומן בבית המשפט המחוזי, סמכות לדון גם בענייני בעלות, אשר הגיעו לפתחו כסוגיה נגררת לסוגיה שבסמכות בית משפט השלום.

לא מצאתי שום הצדקה לטענות לגבי הרחבת חזית אסורה ע"י מי מהנתבעים וכל טענה בעניין זה נדחית.

כך מכל מקום קרה גם בעניינו.

למעשה, עיקר הכרעת בית המשפט, אינו בשאלה, האם קיימת למי מהצדדים הזכות לפרק או להקים גדר (ובעניינו מדובר בפירוק הגדר שבין חלקה 41 ו-39 ובסירובו של מר דהן להקימה במקום שעמדה קודם), כי אם למעשה נדרש בית המשפט להכריע בשאלת מיקומי החלקות.

אציין עוד, כי למעשה הטענה, כי הסטיה ביחס שבין מיקומי גבולות החלקות בפועל לבין סימונם בלשכת רישום המקרקעין, התגלתה אך במהלך ניהול התיק ומשכך, כאמור גם נדרשה חוות דעתו השניה של השמאי לבנברג.

אודה ואתוודה, כי מיקומי החלקות כפי שצויינו לעיל בפתיח לפסק הדין מעוררים אצלי תחושה בלתי נוחה בעליל, תחושה אשר ניסיתי להביאה לידי ביטוי בהצעת פשרה, אשר יכולה הייתה לייתר כל פסק דין בתיק. במה דברים אמורים? כאמור לעיל, למר דהן בעלות בכמה חלקות ולטעמי, ניתן היה להסדיר את המחלוקת שבין הצדדים באופן זה שמה שננגס מחלקה אחת של מר דהן, יוחזר לו בחלקה שניה תוך הסכמה לתיקון דפקטו של הסטיות. יותר מכך, התרשמותי, כי מר דרורי הנתבע בת.א. 59791-07-11 נכון היה ללכת אף צעד נוסף ואף לממן את עלויות בנית הגדר וזאת רק כדי שלא להפר את ה"סטטוס קוו" ולא לפתוח "תיבת פנדורה" אשר תוצאותיה, "מי ישורן".

כאמור, צר לי הדבר אך הסכם פשרה כזה שהיה לטעמי בהישג יד ממש לא יצא בסופו של דבר מן הכח לפועל.

משכך, אין לי מנוס אלא להכריע בתיק זה.

עיינתי היטב בסיכומי הצדדים שהוגשו בכתב תוך ביצוע השלמות מפורטות בע"פ בישיבה מיום 13.2.12 בפרט נתתי לבי לטענות משפחת כרמי, באשר לאופן שבו התגלגל ההליך לרבות טענות קשות מצידם כנגד מר דהן, הנוגעות להפרת הסכמה בעל פה בין הצדדים, כי הגדר שפורקה על ידי מר דהן לצורך שיפוצים, תושב על כנה.

עם זאת את העובדה שהתבררה לאור מדידות המודד, ובהערת אגב אעיר, כי אינני מקבל כלל כל האשמה שהופנתה ע"י משפחת כרמי באשר למקצועיותו של המודד והתרשמותי היא, כי הלה ביצע מלאכתו נאמנה, התרשמות אשר התחזקה אף בעדותו בפני, כי ישנה הסגת גבול של משפחת כרמי אל מול חלקתו של מר דהן.

משהגענו למצב בו מחויב אני לכתוב פסק דין חלקי באשר למיקומי החלקות, ובפרט בשאלת מיקומה של הגדר, עמדתי היא כי יש לאמץ את חוות דעתו של המומחה ככתבה וכלשונה.