כרמון נ' קבוצת תדיראן ואח'

פסק דין

בפני תביעה כספית ע"ס 4,600 ₪, שדורש התובע מאת הנתבעות, בשל עגמת נפש שנגרמה לו מליקויים במקרר שרכש, ובשל הליקויים עצמם והנלווה אליהם.

התובע רכש מקרר מתוצרת אמנה, הנתון לשירות ואחריות של הנתבעת 1, תחת אחריותה העליונה של הנתבעת 2. הנתבעות עצמן התייחסו בתיק זה לעצמן כיחידה אחת.

לגרסתו, נוצר קושי בתיאום ההובלה של המקרר אל ביתו, והוא נזקק להזמין הובלה פרטית, שאספה את המקרר ממשאית ההובלה של מובילי הנתבעות, והביאה אותו אל ביתו. לא הגיע טכנאי מטעם הנתבעות כדי לתת הדרכה בתפעול נכון של המקרר. מיד עם הגעתו, החל התובע לנקות את המקרר, ונחתך עמוקות מקצה חד של הציפוי החיצוני של קצה דופן המקרר (אם כי לא נזקק לטיפול רפואי, תפרים או אשפוז). בנוסף, גילה כי הציפוי עצמו פגום בצבעו, שאינו אחיד, ודלתות המקרר אינן מכוונות כהלכה. נדרשו 2 ביקורי טכנאי כדי להביא לתיקון הדלתות ויציבות המקרר, אולם מאחר שהתובע סרב להישאר ללא מקרר, לא הסכים כי המקרר יילקח למעבדות הנתבעות לשם תיקון הפגם בציפוי.

עבור האמור, עותר התובע לחייב את הנתבעות לפצותו בסך 400 ₪ עבור ההובלה הפרטית, 2,000 ₪ עבור הפגם בציפוי המקרר, 500 ₪ עבור העדר טכנאי שידריך בשימוש במקרר, 700 ₪ עבור הזמן שהושחת בשני ביקורי טכנאי, ו-1,000 ₪ עבור עגמת נפש כללית. התובע מדגיש, כי ברכישת מקרר יוקרה במחיר 12,000 ₪, ניתן לצפות להעדר ליקויים, ולשירות טוב יותר (כגון: העמדת מקרר חלופי לרשותו בשעה שהמקרר המדובר יילקח לבדיקה ותיקון).

הנתבעות טוענות, שהתובע לא אפשר להן לפעול על פי זכותן בדין ולנסות באופן סביר לתקן את הליקויים; כי יתכן שניתן היה אף לתקן את הליקוי בציפוי באתר הלקוח, אולם התובע לא הסכים לתאם ביקור כזה, כי אין חובת משלוח טכנאי להדרכה, ודי בספר ההדרכה שהגיע עם המקרר. בנסיבות אלה, סבורות הנתבעות שלא דבק רבב בפועלן, והן עותרות לדחות את התביעה.

לאחר ששמעתי את עדותו של התובע, שמצאתיה אמינה באשר לעובדות עצמן, ושמעתי גם את נציג הנתבעות, אני סבור שבאופן עקרוני, הדין הוא עם הנתבעות, ועל התובע היה לאפשר להן להגיע בכל עת סבירה, כדי לנסות ולתקן את המקרר, ואף לקחתו עמן במידת הצורך. אם מנע זאת מהן – אין לו להלין אלא על עצמו, ואין לראותן אחראיות להימשכות הנזק, לביקורי הטכנאים, ולאבדן הזמן ועוגמת הנפש הנלוות לכך.

עם זאת, אין בכך כדי להפחית מאחריותן לעצם הליקוי שדרש תיקון, ולא תוקן. הווה אומר: גם אם היה התובע מאפשר לנתבעות לתקן את הקצה החד בציפוי, או כל תקלה אחרת שנתגלתה בו, והן היו עושות זאת, עדיין ארע מקרה הפציעה מקצהו המסוכן, והתובע זכאי לפיצוי בגין כך.

באשר לשיעור הפיצוי, דומה שהתובע הפריז בתביעתו; יודגש, כי חרף הטענה לחתך עמוק, לא מצא לנכון התובע לוודא כי בכל מקרה ובכל מחיר יתוקן הפגם, הגם שבביתו ילדות קטנות העשויות אף הן, ביום מן הימים, להיחתך מקצה הציפוי. יש להסיק, איפוא, כי מדובר בסיכון שהתובע עצמו אינו רואה אותו כחמור, ובקטע חד שאינו גדול, ואינו יכול לגרום נזק של ממש, ועיקר הפיצוי חייב להתייחס לעגמת הנפש שנגרמה, בלבד.

בנסיבות אלה, ולאור כל האמור, אני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לפצות את התובע בגין עגמת הנפש שנגרמה מאירוע הפציעה, בסך של 900 ₪, כשסכום זה כולל גם את הוצאות המשפט. סכום זה ישולם תוך 30 יום, אחרת ישא הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין.

אין באמור כדי לגרוע מחובת הנתבעות לפעול על פי אחריותן בדין לתיקון הליקויים הקיימים, או מחובת התובע לאפשר להן באופן סביר לעשות כן, כעולה מהאמור לעיל בפסק-דין זה.

המבקש להשיג על פסק הדין, זכאי לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי, תוך 15 יום.

ניתן היום, ב' סיון תשע"ב, 23 מאי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: