כרכבי נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול פסילתה המנהלית של המבקשת למשך 60 יום, החל מיום 21.9.10, עקב מעורבותה בתאונת דרכים בה נפגעה הולכת רגל על מעבר חצייה, אירוע מיום 8.9.10.

לטענת המבקש די בעובדה שחלפו יותר משלושה ימים ממועד זימונה לשימוע ועד לקיום השימוע כדי להצדיק ביטול הפסילה.

לגופו של עניין טענה המבקשת כי אינה אשמה באירוע התאונה מאחר והולכת הרגל התפרצה אל הכביש שלא במעבר חצייה .

עוד טענה המבקשת כי היא זקוקה לרישיונה לצורך פרנסתה , כי אינה נהגת מסוכנת וההחלטה לשלול רישיונה למשך 60 יום אינה סבירה בנסיבות.

המשיבה מתנגדת לבקשה לטענתה קיימות ראיות לכאורה המלמדות על כך שהתאונה התרחשה על מעבר החצייה ובהתאם יוגש כתב אישום.

דיון והכרעה

בשלב זה די בקיומן של ראיות לכאורה המבססות את החשדות המיוחסות למבקשת. במקרה זה מדובר בגרסה מול גרסה.

האם התאונה התרחשה על מעבר החצייה או אחריו

לטענת הולכת הרגל חצתה את הכביש במעבר החצייה בהליכה מימין לשמאל כיוון נסיעת המבקשת ונפגעה מרכבה של המבקשת באמצע מעבר החצייה.

לטענת המבקשת חלפה על פני מעבר החצייה שהיה פנוי מהולכי רגל וכחמישה מטרים לאחר מעבר החצייה פגעה בהולכת הרגל. המבקשת לא ידעה לומר מאיזה צד הגיעה הולכת הרגל. לטענתה נסעה במהירות של כ- 30 קמ"ש, הכירה את המקום היטב ומאחר והיה ערב חג היה עומס של הולכי רגל.

לתמיכה בטענתה לפיה הולכת הרגל נפגעה כחמישה מטר לאחר מעבר החצייה הפנתה לדו"ח הפעולה ולעובדה שבקבוק המים של הולכת הרגל נמצא כ-5 מטר לאחר מעבר החצייה.

מוכן אני להניח לטובת המבקשת כי התאונה התרחשה כגרסתה מספר מטרים לאחר מעבר החצייה ולא במעבר החצייה.

האם המבקשת התרשלה בנהיגתה

מגרסתה של המבקשת עולה כי לא הבחינה בהולכת הרגל עד לרגע הפגיעה ולמעשה לא ידעה מהיכן הולכת הרגל הגיעה. לא ברור מדוע המבקשת לא הבחינה בהולכת הרגל מבעוד מועד ולא ניתן לכך כל הסבר. לכך יש להוסיף את העובדה שהמקום היה עמוס בהולכי רגל (לגרסת המבקשת) והתאונה התרחשה מרחק קצר לאחר מעבר החצייה. בנסיבות אלו, היה על המבקשת לצפות ירידת הולכי רגל לכביש ולנהוג במשנה זהירות.

לאור האמור לעיל, אני קובע כי המבקשת התרשלה ונהגה בחוסר זהירות ותשומת לב ראויה.

האם יש בטענת השיהוי כדי להורות על ביטול הפסילה המנהלית

אירוע התאונה התרחש ביום 8.9.10, ביום 15.9.10 זומנה המבקשת לשימוע ליום 20.9.10 וביום 21.9.10 קוים השימוע ורישיונה של המבקשת ניטל ממנה. אין מחלוקת כי השימוע לא בוצע בתוך 3 ימים אלא רק כעבור 5 ימים ממועד הזימון.

אינני סבור כי יש בשיהוי בן יומיים שלושה כדי לבטל את הפסילה המנהלית. על בית המשפט לבחון באם יש במידת ההפרה וחומרתה כדי לאיין את החלטת הקצין הפוסל.

במקרה זה לא נפגעה זכות השימוע של המבקשת אשר נכחה בשימוע והשמיעה טענותיה. שנית, רישיונה של המבקשת לא ניטל ממנה עובר לשימוע ולא נוצר מצב בו נשלל רישיונה מבלי שקוים שימוע בתוך 3 ימים. שלישית, היום השלישי היה יום שבת.