כריתת הרחם נעשתה להצלת חיים ואינה מהווה רשלנות רפואית

1.         התביעה:

            לפניי תביעת התובעת מס' 1, ילידת 1966, נשואה ואם לשישה (להלן: "התובעת"), וכן תובע מס' 2, בעלה של התובעת, לחיוב הנתבע - בית חולים בו התובעת יולדה וטופלה (להלן: "ביה"ח"), בפיצוי בגין נזקי גוף ונזקים אחרים שנגרמו להם לטענתם בשל רשלנות רופאי הנתבע, בהחליטם לכרות את רחמה של התובעת נכרת ללא הצדקה רפואית, תוך סטיה מהפרקטיקה הרפואית המקובלת ולחילופין בגין אי קבלת הסכמה מדעת לכריתתו (עוולת תקיפה).

2.         ההגנה:

            הנתבע הכחיש את טענות התובעים, כפר בטענותיה וטען כי יש לדחות את התביעה וטען כי התובעת קיבלה טיפול רפואי מקצועי, ומיומן וכי פעולות רופאיו, כולל כריתת רחמה של התובעת, נעשו  כדי להציל את חיי התובעת לנוכח מצבה הקשה והדימום שסיכן את חייה. עוד טען הנתבע כי לתובעת ניתנו הסברים מספיקים עובר לקבלת הסכמתה לניתוח ולפיכך הסכמתה ניתנה מדעת ואין יסוד לטענתה באשר לתקיפתה.

3.         חוות דעת רפואיות:

            לפניי ארבע חוות דעת רפואיות כדלקמן:

א.        מטעם התובעת, פרופ' י. שנקר - מומחה לרפואת נשים ומילדות,  שקבע כי  הטיפול בתובעת בשלביה הראשונים של הלידה, ההחלטה לביצוע ניתוח הקיסרי, כמו גם ההחלטה לנתח את התובעת לשם איתור מוקדי הדמם אחרי תום הניתוח הקיסרי היו סבירים, אך טען כי מנתחיה הזדרזו בהחליטם לכרות את רחמה של התובעת קודם שנקטו באמצעים ידועים ומקובלים לאיתור מוקדי הדימום ועצירתם ובכך פגעו בתובעת, הותירוה ללא כושר פוריות ועם נכות צמיתה בשיעור של 40%.

ב.         מטעם התובעת, ד"ר י. ברבר - פסיכיאטר, שקבע כי עקב כריתת הרחם ואובדן פוריותה של התובעת, על רקע אמונתה ועמדותיה, התובעת סובלת מחרדה, דיכאון וקושי תפקודי וזקוקה להמשך טיפול פסיכו תרפויטי כדי למנוע החמרה במצבה הנפשי ולהערכתו נכותה הצמיתה הינה בשיעור של 20%.

ג.         מטעם הנתבעת, פרופ' פייגין - מומחה לרפואת נשים ומילדות, שלא חלק על  שיעור נכותה הצמיתה של התובעת עקב כריתת הרחם, אך ציין כי  הטיפול הרפואי בתובעת וההחלטה על כריתת הרחם היו סבירים והתבקשו לנוכח מצב התובעת, הדימום הנמשך והפרעות בקרישת הדם.

ד.         מטעם הנתבעת, פרופ' מ. קוטלר - פסיכיאטר, שאיבחן בתובעת הפרעת הסתגלות תגובתית לחוויות הרפואיות הקשות שעברה שכללה רכיבים דיכאוניים, בתר חבלתיים ושינוי מזגי. המומחה ציין כי התובעת אינה מתמידה בטיפול התרופתי והפסיכולוגי והעריך את נכותה הצמיתה בשיעור של 10%, בציינו כי אם תטופל כדבעי יתכן ונכותה תצטמצם או תתאיין.

4.         נכות רפואית מוסכמת:

בעלי הדין הגיעו להסכמה באשר לנכותה הרפואית של התובעת בתחום  הפסיכיאטרי בשיעור של 15% (ראה הסכמת התובעים בפרוטוקול יום 19.7.05, הסכמת הנתבע מיום 11.9.05).

לנוכח הסכמת המומחים באשר לשיעור הנכות הרפואית עקב כריתת  הרחם (40%), אין נדרשת הכרעתי באשר לשיעור הנכות הרפואית של התובעת ששיעורה המשוקלל מגיע לכדי 49%.

5.         מצבה הרפואי של התובעת עובר להחלטה על כריתת הרחם:

            בין בעלי הדין נתגלעה מחלוקת עובדתית באשר להערכת חומרת מצבה הרפואי של התובעת עובר להחלטה לכריתת רחמה. הנתבעת טענה  כי  עובר להחלטה זו, התובעת סבלה מדימום מתמשך וקשה שעלול היה לסכן את חייה ולפיכך חייב פעולה מהירה להפסקתו ואילו התובעת טענה כי אותה עת, מצבה ההמודינימי היה יציב, היא לא הייתה בסכנת  חיים ולפיכך יכלו רופאיה לנסות ולאתר את מוקדי הדימום ולנסות לפעול להפסקתו.

            מעיון בתיעוד הרפואי שלפניי עולה כי ביום 6.8.02 בשעה 03:30 אושפזה התובעת בביה"ח בעקבות צירים בסוף הריון לקראת לידה, בשעה 11:30 עקב אי התקדמות הלידה הוחלט על ניתוח קיסרי ובשעה 11:55 חולצה תינוקת בריאה אחרי ניתוח קיסרי. עוד עולה כי מיד לאחר הניתוח הקיסרי בהיות התובעת בחדר הניתוח לאחר סגירת הבטן אובחן דימום נרתיקי ולאחר בדיקה אובחן קרע מדמם בצוואר הרחם ובוצעה תפירתו.

            מהתיעוד גם נלמד כי בשעה 14:30 באותו היום נמצא כי הדימום לא פסק והתובעת קיבלה טיפול בנסיון לכווץ את הרחם, טיפול שלא הועיל ובשלב זה ולנוכח הדימום הנמשך הוחלט על ניתוח, ובשעה 15:15 התובעת הוכנסה לחדר הניתוח.

            מהתיעוד גם עולה כי בשלב זה, לפני התחלת הניתוח התובעת הייתה  בהכרה הבינה את שקורה סביבה ואף שוחחה עם בעלה באמצעות הטלפון, כי הניתוח החל בשעה 15:20, והוא בוצע ע"י ד"ר לחמן וד"ר קנר  (ובמקום נכח מנהל המחלקה ד"ר ממט, שהוזעק לביה"ח).

            אין חולק כי לאחר פתיחת הבטן אובחנו שני מוקדי דימום קשים למדי, האחד מפרמטיום שמאל והשני מחלל הרחם, כי הדימום בפרמטיום השמאלי טופל ופסק (לאחר תפירה), אולם הדימום המסיבי בחלל הרחם המשיך והזרקת פרוסטגלנדין שמטרתו לכווץ את הרחם, בנסיון להפסיק את הדימום או לצמצמו, לא הועילה (והרחם אובחן כאטוני - רחם שאינו מתכווץ).