כרים נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 11/12/13 (להלן: הוועדה), אשר קבעה למערער 5% נכות צמיתה מתאריך 17.12.12 ונכות זמנית בשיעור 100% בין התאריכים 23.9.12 ועד 28.9.12. (להלן: ההחלטה).

2.טענות המערער:

2.1הוועדה הרפואית לא התייחסה כראוי לחוות דעתו של המומחה ולא ביצעה את אותן בדיקות שביצע המומחה במסגרת חוות דעתו. הוועדה הייתה צריכה לבדוק את כל טווחי התנועות ולבצע את כל הבדיקות בכל תחומי התנועות כפי שהמומחה מטעם המערער עשה, שבדק באופן יסודי את כל טווחי התנועות של המערער גם לעניין היציבות לרבות כל מרכיבי היציבות והכוח של הברך גם במסגרת בדיקה נוירולוגית דבר שלא עולה מפרוטוקול הוועדה הרפואית.

כל אשר עשתה הוועדה הרפואית היא שהזכירה את כל המבחנים באופן חולף ושטחי.

2.2הוועדה הבחינה ברגישות מעל ה- MCL באזור הקרע החלקי עם הרגשת הצטלקות הרצועה מתחת לעור שגורמת כנראה לחוסר יישור, כעולה מסעיף 21 לפרוטוקול.

בנוסף, הוועדה בסעיף 23 לפרוטוקול, סעיף המסקנות, כותבת שהיא מסכימה עם חלק ממסקנות המומחה למרות הקרע החלקי של ה- MCL וכי קיימת פגיעה מזערית בתפקוד הברך עקב הצטלקות הרגישה והגבלה בסוף היישור.

הן המומחה מטעם המערער והן הוועדה מאמצים סעיף 35 (1) שעניינו השפעה על כושר הפעולה הכללי. הדרגה הבאה לאחר סעיף 35 (1) (א) שעניינו העדר השפעה על כושר הפעולה והעדר הגבלה בתנועות הוא בסעיף 35 (1) (ב), הקובע כי קיימת השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות. הוועדה אינה יכולה לקבוע סעיף ביניים. היה ראוי שהוועדה הרפואית תקבע שהסעיף הרלוונטי בעניינו של המערער הוא 35 (ב) ולא להתאים סעיף ביניים.

הוועדה קבעה כי קיים קרע ב- MCL בברך, הגבלה קלה ביישור ורגישות עקב הצטלקות רגישה. כל הרגישויות האלה וההגבלה שקיימת ביישור והקרע החלקי של ה- MCL שהוא ממצא אובייקטיבי לכל הדעות יש בהם כדי לאמץ את סעיף 35 (ב) בכל הקשור להשפעה קלה על כושר הפעולה.

לא יעלה על הדעת שהוועדה תבחר בסעיף ביניים ותתאים סעיף ביניים ועצם העובדה שהיא עשתה זאת היא החמירה מאד עם המערער ללא כל הצדקה, לכן יש לקבל את הערעור ולהחזיר לוועדה כדי שתנמק מדוע מכלול הממצאים שהיא מצאה אינם מצדיקים קביעת סעיף 35 (ב).

3.טענות המשיב:

3.1הערעור מעלה טענות אשר ברפואה.

ראשית הטענה כי אין הוועדה מוסמכת לבצע התאמות מרשימת פריטי הליקוי עומדת בניגוד לתקנות, לרבות תקנה 14 (ב).

3.2באשר לטענת המערער כי קביעת הוועדה לפיה אין נוזל בברך עומדת בניגוד לממצאי בדיקת אולטרא סאונד מ- 15/10/12, בדיקת האולטרא סאונד אינה עדכנית ובוצעה למעלה משנה ממועד בדיקת הוועדה וכחודש אחרי התאונה, מצב רפואי הינו דינאמי ומשתנה והוועדה רשאית מכל מקום להעדיף את תוצאות הבדיקה הקלינית על פני בדיקות ההדמיה.

3.3באשר לטענה כי הוועדה לא רשמה את טווחי תנועות הברך וכי קביעת הוועדה בדבר חוסר יישור מזכה בנכות גבוהה יותר מזו שנקבע הרי שהוועדה ערכה בדיקה קלינית, מצאה חוסר יישור של 5 מעלות בלבד מצב המקנה 0% נכות לפי פריט ליקוי 48 (2) (ו), הוועדה ציינה כי מצאה כיפוף מלא. זאת ועוד פריט ליקוי 48 (2) מקנה נכות בגין הגבלה בכיפוף, רק מקום בו טווח הכיפוף אפשרי עד 70 מעלות, כשההמומחה מטעם המערער מצא כי למערער טווח כיפוף של 110 מעלות, ולפיכך אין לקבוע לו נכות בגין מגבלת הכיפוף.

3.4באשר לחוות הדעת של ד"ר קליגמן – קביעת הנכות שנערכה על ידי ד"ר קליגמן חסרת דיון, לא ברור מדוע מצא המומחה לנכון לזכות את המערער בנכות בשיעור 10% לאור ממצאיו ולא ב- 5%.

מכל מקום מבדיקת הוועדה עולה בנקל כי זו מצאה ממצאים שונים מאלו של ד"ר קליגמן בכך כדי להסביר את השוני שבין קביעת הוועדה לקביעת המומחה.

3.5טענת המערער כי הקביעה לפיה ברך יציבה ללא פירוט המבחנים הינה שגויה כאשר בסעיף 21 עולה בבירור שהמבחנים שבוצעו שהינם אותם המבחנים שביצע המומחה מטעמו.

3.6באשר לטענה כי הוועדה לא בדקה את דלדול השרירים גם כאן המדובר בטענה שגויה, סעיף 21 לפרוטוקול מציינת הוועדה כי בבדיקתה לא נמצא דלדול שרירים בירך ימין.

זאת ועוד הוועדה ערכה בדיקת היקף שרירים ומצאה בה שהיקף שרירי ירך ימין קרי הרגל הפגועה גדול יותר מהיקף שרירי ירך שמאל ומשכך ברור כי אין פגיעה תפקודית ברגל ימין וכי הרגל פעילה ולפיכך מבוקש לדחות את הערעור.