כריכת רכוש בתביעת גירושין וכללי הכיבוד ההדדי בין הערכאות

בפנינו תביעת האשה לגירושין, אשר בה נכרכו עניינים שונים, ביניהם ענייני רכוש הצדדים.

הצדדים נישאו כדמו"י ביום 25.8.1981, ומנישואין אלו נולדו להם שני ילדים, ושניהם קטינים.

ביום י"ג אייר תשס"ב (25.4.02), הגישה האשה לבית הדין תביעה לגירושין, לרבות תביעה להכרזת הבעל כמורד, ובתביעה נכרכו ענייני הרכוש של הצדדים, ענין מדור האשה ודרישה לחייב את הבעל בכתובת האשה.

בדיון שנקבע ליום כ"ה אלול תשס"ב (2.9.02), הופיעו האשה ובא-כוחה בלבד, הודיעו כי הצדדים מנהלים מו"מ, וכי אי הופעת הבעל הינה בידיעתם, וביקשו לקבוע מועד קרוב אחר לדיון. לאחר דחיה נוספת, נקבע יום א' אדר א' תשס"ג (5.3.03) לדיון, ובאותו יום התקיים הדיון בעניינם של הצדדים.

בפתח הדיון, הביעו שני הצדדים את נכונותם להתגרש מיד. תוך כדי דיבור סייג ב"כ הבעל את נכונות מרשו להתגרש מיד, באי-תשלום כתובה לאשה, וכן בקיום הדיון בנושא חלוקת הרכוש בערכאה "אשר לה הסמכות בענין הרכוש".

לאור האמור, נראה היה לנו שיש לייחד תחילה ישיבה זו לדיון מפורט בענין הסמכות. הורינו לב"כ צדדים לטעון את טיעוניהם בענין סמכות בית הדין לדון ברכוש. כמו כן נשמעו טענות הצדדים, ולאחר שהתברר כי שני הצדדים מודים בנכונותו של כל צד, לרבות משנהו, להתגרש, לא מצאנו לנכון לאפשר חקירות נוספות לענין כנות תביעת הגירושין.

ב"כ האשה טענה כי האשה יישמה את זכותה החוקית לכרוך את ענייני הרכוש בתביעת הגירושין. היא מסכימה לכך שחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973, מחייב את בית הדין, אולם גם חוק זה עצמו מאפשר שיקול דעת של הערכאה הדנה בענין, והיא מבקשת שביה"ד יפעיל את שיקול דעתו לפי החוק. ב"כ האשה הביעה נכונות לוותר על הכתובה אם יוסכם כי יתגרשו מיד והסמכות לדון ביתר עניני הרכוש תהיה לבית הדין הרבני. היא מדגישה כי תביעת הבעל בענין הרכוש הוגשה לבית המשפט ביום 6.11.02, בעוד שהתביעות לבית הדין הוגשו על ידי האשה ביום 25.4.02. תביעת הגירושין הינה כנה. הצדדים לא היו מנהלים מו"מ לגירושין, כפי שהיה במקרה זה, אם לא שהצדדים מעוניינים להתגרש. היא מוסיפה כי חל במקרה זה "המבחן המשולש", כאשר תביעת הגירושין הינה כנה וקיימת עילת גירושין, וענייני הרכוש, הן של הבעל והן של האשה פורטו בהרחבה, לרבות זכויות עתידיות. ב"כ האשה מציינת במיוחד את תביעת האשה לענין הכתובה, כחלק מענייני הרכוש, וזכותה של האשה לבחור את הערכאה הנוחה לה, כדי לא להיטלטל בין הערכאות, וכדי שבית הדין יפסוק בכל הנושאים הקשורים לגירושין ובכך יסיים את כל המחלוקות שבין הצדדים.

לעומתה, משיב ב"כ הבעל, כי תביעת הגירושין משוללת עילה, ולא ניתן על סמך הנטען בכתב התביעה לחייב את הבעל בגט. לדבריו, הבעל טוען כי האשה היא זו המסרבת לקיים איתו יחסי אישות. לשיטתו, אם לא ניתן להגיע להסכם גירושין שיהיה מקובל גם על הבעל, "וזה כרוך במלחמות, אזי יכול להיות שלא צריך להתגרש". אין גם מקום לחייב את הבעל בכתובה, ואם האשה עומדת על תביעתה לכתובה,  אין מנוס משמיעת תביעתה לגירושין. הוא מוסיף, שהסכמה להתגרש אינה יוצרת עילה לגירושין. כמו כן ביה"ד לא צריך להיכנס לשאלת הסמכות בנושא הרכוש, כל עוד לא ניתן פס"ד לגירושין, ואם ביה"ד יתן פסק-דין לגירושין, לא יהיה צורך לדון בנושא הרכוש. הבעל הגיש תביעתו לענין זכויותיו בפנסיה של האשה לבית המשפט לעניני משפחה, מאחר והאשה סברה כי ביה"ד לא יכיר בזכויות הבעל בפנסיה של האשה. עמדתה של האשה בענין זה מצביעה על חוסר כנות, וכן היא לא פרטה את זכויותיה. לענין נושא הסמכות גם נקבע דיון בבית המשפט לעניני משפחה, לאחר שהאשה הגישה שם בקשה בענין זה, והבעל הגיב על כך. דיון של בית הדין כיום בנושא הסמכות, לאחר שבית המשפט החל לדון בו, אינו תואם את פסיקת בג"ץ בענין זה. אי אפשר על סמך שמיעת ב"כ הצדדים לקבוע סמכות. ב"כ האשה הגישה תביעה למזונות הילדים בבית המשפט, איך אמרה שלא רוצה להיטלטל בין הערכאות?

אכן, השאלה הראשונה הניצבת בפנינו היא, אם עלינו למשוך ידינו מדיון והכרעה בנושא הסמכות, לאחר שלטענת ב"כ הבעל, בקשה בענין זה הוגשה על ידי האשה לבית המשפט לעניני משפחה, הוגשה על כך תגובת הבעל, ונקבע מועד לדיון.

כללי הדיון בענין זה הוסדרו לאחרונה ב-בג"ץ 8497/00,   אירה פייג-פלמן נ' ג'אורג' פלמן ואח'. נפסק שם, כי לשתי הערכאות - בית המשפט לענייני משפחה ובית-הדין הרבני - נתונה הסמכות לדון בטענות הנוגעות לסמכותן ולהכריע בשאלת התקיימות תנאי הכריכה. כן נפסק כי מכוח עקרון הכיבוד ההדדי בין הערכאות, מסור בידי כל אחת משתי הערכאות - בית-המשפט לענייני משפחה ובית-הדין הרבני - שיקול-דעת לעכב את הדיון בתביעה שבפניה, כדי לאפשר לערכאה האחרת להכריע בשאלת התקיימות תנאי הכריכה. לענין השיקולים שיש לשקול לענין זה, נאמר שם:

"השיקולים יהיו מושפעים מנתונים רלוונטיים לעקרון הכיבוד ההדדי בין הערכאות, כגון השלב בו מצוי ההליך בערכאה האחרת. כך למשל, אם אחת משתי הערכאות כבר החלה לדון בטענות כנגד סמכותה והדיון בשאלת התקיימות תנאי הכריכה מצוי בפניה בשלב מתקדם, על הערכאה האחרת לשקול אם להימנע מדיון ולהמתין להכרעת הערכאה הראשונה בעניין הסמכות."

עם זאת, הועלה חשש בפסק הדין בבג"ץ פלמן , שלצד "מרוץ הסמכויות" שבין בתי הדין לבתי המשפט, תתפתח תופעה חדשה של "מרוץ החלטות". הגישה לפיה ההכרעה הראשונה בזמן לעניין הסמכות תחייב את הערכאה האחרת, עלולה לגרום לתכסיסנות פסולה מצד בעלי-הדין בנוגע למועדי הדיונים בשתי הערכאות, שכן כל אחד מבני-הזוג ינסה להקדים את האחר בקבלת הכרעה לעניין הסמכות מן הערכאה בה בחר להגיש את תביעתו. מרוץ כזה, עלול גם לפגום ברמת הדיונים ובאיכות ההנמקה של ההכרעה בשאלת הסמכות, נוכח הרצון לזרז את מסירת ההחלטה בעניין. בית המשפט סבר, כי השלכות אלה אינן רצויות.

לנוכח האמור, התלבטנו אם ראוי שנכריע בשאלת הסמכות, עקב התנגדותו של ב"כ הבעל בענין זה. בסופו של דבר החלטנו להכריע בשאלת הסמכות. להלן שיקולינו.

כאמור, תביעת הגירושין וכל שנכרך בה, הוגשה כבר לפני זמן רב, לפני למעלה מ-10 חודשים. מאז התנהלו מגעים בין הצדדים במטרה להגיע להסכם. הישיבה ביום כ"ה אלול תשס"ב (2.9.02) שנועדה לדיון בתביעה נדחתה לצורך המטרה המיוחלת - הסכם גירושין. התביעה של הבעל בענייני הרכוש לבית המשפט הוגשה רק ביום 6.11.02. אילו היה מתקיים הדיון במועד, מסתבר שכבר היינו נכנסים לעובי הקורה, לרבות בענייני הרכוש, ובוודאי שהיינו עוסקים בענין הסמכות, אילו היתה מועלית טענה בענין זה. עד לדיון שהתקיים לפנינו לאחרונה, אף שהיה זה דיון ראשון, לא העלה הבעל כל טענה נגד סמכותו של בית הדין, למרות שזכותו, על פי תקנות הדיון בבתי הדין הרבניים - התשנ"ג, להגיש כתב תשובה לתביעה שהוגשה נגדו. "כבישת טענות" בדרך זו, נראית לנו בלתי ראויה. לדעתינו, מסתבר גם שב"כ האשה היתה מסרבת לדחיית הדיון הקודם בבית הדין, אילו ידעה על כוונת הבעל להגיש תביעה רכושית לבית המשפט.

העובדה שב"כ האשה בעצמה הגישה לבית המשפט בקשה למחיקה על הסף מחוסר סמכות, אם כי היא הטרידה אותנו, אין בה די כדי שאנו נימנע מהכרעה בנושא זה. אנו רואים פנייתה זו במסגרת השוני בדרכי הדיון בין בתי הדין הרבניים לבין בתי המשפט האזרחיים. כידוע, בבית הדין הרבני קיימת גמישות מירבית בענייני פרוצדורה וסדרי דין. ניתן להעלות טענות, לרבות תביעות נגד ותביעות-אגב במהלך הדיון, ודי להן שנכתבו בפרוטוקול על מנת שבית הדין יזדקק להן (אלא אם כן הורה ביה"ד אחרת). לעומת זאת, בבית המשפט האזרחי, חייב בעל-הדין להעלות את טענותיו מכל סוג שהוא על הכתב. כמו כן, אף מטעמי זהירות בלבד - ולאו דווקא לגופו של ענין - היתה חייבת האשה להעלות שם טענותיה בדבר חוסר סמכות, שאם לא כן, היתה הגשת כתב טענות, מבלי להתייחס לנושא הסמכות, מתפרשת כהסכמה לסמכות, עד כדי ויתור על כריכת הנושא בתביעת הגירושין שהוגשה קודם לכן לבית הדין הרבני.

זאת ועוד. הדיון בבית המשפט לענייני משפחה טרם החל. הדיון אמור להתקיים בעוד מספר ימים. אין לראות בהחלפת כתבי טענות, מבלי שהצדדים התייצבו אף לא לדיון אחד בבית המשפט, משום תחילתו של הדיון. בודאי הוא, שאין כל מקום לומר שהדיון בפני בית המשפט בשאלת התקיימות תנאי הכריכה "מצוי בשלב מתקדם", כאמור בפסק הדין  בבג"ץ פלמן , באופן אשר בגינו מן הראוי שנימנע מלהפעיל את סמכותנו.

לעומת זאת, בבית הדין התקיים דיון מפורט בנושא הסמכות. כידוע, משמועלית טענה לענין הסמכות, יש לדון ולהכריע בה תחילה. דיון בענין סמכות יכולה להתקיים אף ביוזמת הערכאה הדנה בענין, וזאת משעה ששאלה בענין זה הוצבה בפני אותה ערכאה. התקיים דיון מפורט בפנינו, והצדדים נחקרו והביעו את עמדותיהם כדבעי, ככל שהענין דרוש לצורך הכרעה בנושא הסמכות.

לאור זאת, החלטנו להפעיל את שיקול הדעת המסור בידינו, ולהכריע בענין שאלת סמכותו של בית הדין, לדון בעניינים שנכרכו בתביעת הגירושין של האשה.

על מנת שלבית הדין הרבני תהיה סמכות לדון בעניינים שנכרכו בתביעת גירושין, צריך להתקיים "מבחן משולש": 1. תביעת גירושין כנה,  2. ענין שנכרך בתביעת הגירושין בכנות  ו-3. ענין שנכרך כדין. ראה לענין זה: ע"א 8/59 גולדמן נ' גולדמן , פ"ד יג, 1085 בעמ' 1091; בד"מ 1/60 וינטר נ' בארי , פ"ד טו 1457, 1467; ע"א 184/75 דויטש נ' דויטש , פ"ד כט (2) 525; בג"צ 563/83 שליו נ' ביה"ד הרבני האזורי בירושלים , פ"ד לח (2) 67; בג"צ 181/81 מור נ' ביה"ד הרבני האזורי בחיפה , פ"ד לז (3) 94; בג"צ 5507/95 אמיר נ' בית הדין הרבני האזורי בחיפה ואח' , פ"ד נ (3) 321 בעמ' 329; בג"צ 8754/00  רון נ' בית הדין הרבני הגדול , פ"ד נו (2) 625 בעמ' 670.