כריכה בין אישור ההסכמות לגירושין לביצועם בפועל

לפנינו ערעור האיש (להלן: המערער) על החלטת בית הדין האזורי ירושלים מיום כ"ב בתמוז התש"ף (14.7.2020) שבה נפסק שנושא חלוקת הרכוש בסמכות בית הדין.

תקציר עובדתי

א.         ביום ב' בטבת התשס"ח (11.12.2007) נישאו הצדדים זה לזה כדת משה וישראל.

לצדדים ארבעה ילדים קטינים. ענייני המשמורת, הסדרי השהות ומזונות הקטינים נמצאים בסמכות בית המשפט.

ב.         ביום ו' באדר התשע"ט (11.2.2019) פתח המערער בבית הדין תיק תביעה לשלום בית.

ג.          ביום ל' בשבט התש"ף (25.2.2020) הגיש המערער בקשה לקביעת מועד לסידור גט ובית הדין קבע מועד לסידור גט לתאריך ה' באדר התש"ף (1.3.2020).

ד.         ביום ה' באדר התש"ף (1.3.2020) פתחה המשיבה תיק תביעה לכתובה וחלוקת רכוש.

ה.         ביום ה' באדר התש"ף (1.3.2020) גם התגרשו הצדדים. יודגש כי הגירושין התבצעו לאחר שהמשיבה פתחה את התיק הרכושי.

ו.          ביום ט' באדר התש"ף (5.3.2020) הגישה האישה בקשה לתיקון כתב התביעה לכתובה וחלוקת רכוש. בית הדין העביר את הבקשה לתגובת המערער והמערער נתן את הסכמתו לתיקון המבוקש.

ז.          ביום ד' בסיוון התש"ף (27.5.2020) הגישה האישה תביעה מתוקנת לכתובה וחלוקת רכוש.

עד כאן תקציר עובדתי.

טיעוני הצדדים

טענות המערער

המערער טוען כי נושא הרכוש אינו בסמכות בית הדין מאחר שתיק תביעת הרכוש נפתח לאחר הגירושין. לדבריו בית המשפט העליון נתן דעתו על כך בבג"ץ 426/87 (איזמן נ' בית דין רבני תל אביב, פ"ד (1) 105 עמוד 109 מול האות ד) שבו נפסק:

האפשרות היחידה להעניק לבית דין רבני סמכות לדון בענייני הרכוש של בני זוג בשלב של אחר פסק הדין לגירושין היא, ששני הצדדים יסכימו לכך.

עוד מפנה המערער לע"א 1327/90 (שיבת נ' שיבת, פ"ד מה (3) 877 עמוד 879) שבו נפסק:

זאת ועוד, ניתן היה גם לדון בעניין הרכוש אחרי תום הדיון בתביעת הגירושין, לו השאיר בית הדין את עניין הדיון בפריטי הרכוש הנ"ל, שאוזכרו בתביעה במפורש, להכרעה נפרדת ומאוחרת יותר.

המערער טוען כי הסתמכות בית הדין קמא על סעיף ז להנחיות נשיא בית הדין הרבני הגדול, התשס"ד, היא טעות, מאחר שהיא מנוגדת לפסיקות בג"ץ הנ"ל. נציין כי בסעיף ז להנחיות נאמר: