כריים ואח' נ' עילוט

פסק דין

עניינו של פסק הדין שלפניי בתביעה כספית בסך 491,708 ₪ שהינם יתרת שכ"ט נטענת עבור שירותי ייעוץ כלכלי ופיננסי.

טענות התובעים:

התובע 1 הינו רו"ח במקצועו ובעליה של הנתבעת 2. עיסוקם של התובעים הינו בין היתר במתן שירותי ייעוץ כלכלי ופיננסי.

בעקבות פניית הנתבעת לתובעים נכרת בין הצדדים הסכם למתן שירותי ייעוץ פיננסיים (להלן: ההסכם) לתקופה שראשיתה בחודש 7/06 וסופה בחודש 6/07, עם אופציה להארכה ל-4 תקופות נוספות בנות 6 חודשים כל אחת. הצדדים סיכמו כי במידה והנתבעת תחליט שלא לממש את האופציה, עליה להודיע על כך לתובעים 60 יום לפני תום התקופה.

הלכה למעשה הסתיים ההסכם בחודש יוני 2009.

בסעיף 9 להסכם התחייבה הנתבעת לשלם לתובעים תשלום חודשי בסך של 15,000 ₪ ומע"מ כחוק.

הנתבעת הפרה את ההסכם ולא שילמה את שכר הטירחה המגיע לתובעים, חרף העובדה שלא חלקה על הסכומים הנקובים בחשבונות שהוצגו לה.

בהתאם לדו"ח הגביה אשר צורף לכתב התביעה ולכרטסת הנהלת החשבונות של הנתבעת, עומד חובה לתובעים על סך של 491,708 ₪.

בנוסף לסכום זה, זכאים התובעים לסכום נוסף של 50,175 ₪ בגין הפרשי ריבית והצמדה מיום חתימת ההסכם ועד למועד הגשת כתב התביעה.

טענות הנתבעת:

הנתבעת מבקשת לדחות את התביעה.

לטענתה, ההסכם והצעת המחיר אינם עונים על דרישות והוראות דיני הרשויות המקומיות וכן על הוראות חוק יסודות התקציב, התשמ"ה- 1985 (להלן: חוק יסודות התקציב)   ומשכך, אינם בעלי תוקף משפטי מחייב.

בהתאם להוראות סעיף 27 לחוק יסודות התקציב, כל הסכם בין רשות ובין נותן שירות מחייב עריכתו של מכרז וכן אישורים וחתימות כדלקמן: אישור ועדת מכרזים, אישור מליאת חברי המועצה, אישור היועץ המשפטי של הרשות, חתימה וחותמת של גזבר המועצה וחתימתו של ראש הרשות.

במקרה דנן לא נערך מכרז, ואף יתר התנאים הנקובים לעיל לא התקיימו, ובכללם היעדר חתימת ראש הרשות והגזבר והעדר אישור תקציבי.

חרף האמור לעיל, הסכימה הנתבעת לכל אורך הדרך לשלם לתובעים את שכרם בגין עבודות שביצעו על פי המוסכם, ואף שילמה סך של 160,892 ₪.

הנתבעת הבהירה כי הסכימה לשלם לתובעים את שכר טרחתם, אך זאת בתנאי שיוכיחו כי קיבלו את אישורה, לרבות אישור הגזבר, וכן יוכיחו את ביצוע העבודות. התובעים לא הוכיחו כי אכן ביצעו את העבודות הנטענות ובהיקף השעות הנדרש.

אין בכרטסת או בדו"ח הגביה שצורף לכתב התביעה כדי לשקף את גובה החוב. המדובר בדו"ח יזום שנערך על ידי התובעים ואין בו כדי לחייב את הנתבעת. 

הנתבעת מוסיפה וטוענת כי התובעים הפרו את ההסכם כך שבמהלך שנת 2008 לא סיפקו לה שירות למעט מספר שעות בודדות. כמו כן, מחודש 11/06 ועד תום שנת 2007 לא עמדו התובעים בהיקף 120 השעות החודשיות להן התחייבו. עוד נטען, כי התובע 1 נעלם למשך חודשים רבים, בהם נאלצה הנתבעת לבצע חלק מן העבודות בעצמה, דבר שגרם לה להוצאות אותן היא זכאית לקזז, ככל שייפסק לתובעים  סכום כלשהו.

עוד נטען, כי התובעים לא העניקו שירותים כמתחייב בטיפול במוסדות מס הכנסה, ביטוח לאומי, הדרכה,  פיקוח על התאמות בנקים, מתן ייעוץ למערכת הנה"ח וגזברות, פיקוח על תקציבים שוטפים ובלתי רגילים, התובע היה נעדר מדיונים במשרד הפנים וכו'.