כרטיס הטיסה היה למולדביה במקום לקייב- וואלה טורס תפצה

לפני תביעה בסדר דין מהיר, על סך 50,000 ש"ח, בגין נזקים שנגרמו לתובע, עקב כרטיס טיסה שרכש דרך הנתבעת ואשר הונפק ליעד שונה מהיעד המבוקש.

התביעה

התובע הנו אדם ירא שמיים ושומר מצוות והוא אחד מחסידי הרבי מברסלב. התובע ביקש להעביר את ראש השנה בעלייה לקברו של הרבי מברסלב, אשר באומן שבקייב ולצורך כך רכש כרטיס טיסה בטיסת שכר מנתב"ג לקייב דרך איסטנבול. מועד הטיסה נקבע ליום 21.9.06 והחזרה ליום 26.9.06. התובע שילם 420$ עבור כרטיס הטיסה. התובע שהנו אדם פשוט ואינו משכיל, אינו קורא או דובר אנגלית, נדהם לגלות בדיעבד כי טיסת ההמשך מאיסטנבול עליה עלה, הייתה מיועדת לקישנייב שבמולדביה, כאשר מקור הטעות הנו ברשלנות הנתבעת שהוציאה לתובע את כרטיס הטיסה.

התובע נקלע למצב קפקאי, כאשר מחד לא התאפשר לו לעזוב את נמל התעופה ולהיכנס למולדביה, בהעדר אשרת כניסה ומאידך לא יכול היה לחזור לישראל מידית או להגיע לקייב.

התובע התקשר לרעייתו מיד לאחר נחיתתו והסביר לה את המצב, אולם הנתבעת, שאיתה יצרה קשר רעיית התובע, לא השכילה למצוא לתובע פיתרון.

התובע נותר "כלוא" בשדה התעופה בקישנייב שבמולדביה החל מיום חמישי, 21.9.06, ועד ליום   שבת, 23.9.06, שבו חזר לישראל, לאחר ששוטר מקומי מסר לתובע כרטיס טיסה חזרה לישראל דרך איסטנבול.

התובע עותר לחייב את הנתבעת בסכום של 50,000 ש"ח בגין עגמת הנפש שנגרמה לו עקב רשלנותה.

ההגנה

הנתבעת אינה מכחישה כי בטעות הוציאה לתובע כרטיס טיסה לקישנייב במקום לקייב. יחד עם זאת, טוענת הנתבעת כי הציעה לאשתו פיתרונות כגון טיסה או רכבת ליעד המבוקש, אולם רעיית התובע אמרה כי התובע "הסתדר".

כמו כן, טוענת הנתבעת כי יש לייחס לתובע רשלנות תורמת שכן ולו רק היה מעיין בכרטיס הטיסה, היה מסתבר לו כי הכרטיס שהונפק שגוי. כמו כן, התובע לא עשה די להקטנת הנזק.

דיון

ביום 13.7.09 שמעתי את עדות התובע ואשתו וכן את עדותה של מנהלת שירות הלקוחות של הנתבעת, הגב' גורודצקי. הצדדים סיכמו טענותיהם בעל-פה.

אין מחלוקת לעניין אחריות הנתבעת למקרה. השאלה היחידה שעומדת על הפרק הנה שאלת אומדן הנזק. הנזק שנתבע במקרה דנן, לבד מהשבת עלות כרטיס הטיסה, הנו עגמת נפש בלבד. התובע לא תבע הוצאות נוספות כלשהן לבד מכרטיס הטיסה כאמור.

פסיקת פיצוי בגין עגמת נפש הנה בשיקול דעת נרחב של בית המשפט.

עיינתי ושבתי ועיינתי בחומר שלפני ובעדות התובע ואשתו ולא הצלחתי להשתחרר מהתמיהות שליוו אותי במהלך המשפט בקשר לגרסת התביעה ואשר לא קיבלתי לגביהן תשובות הולמות גם לא בסיכומי התובע.

כתב התביעה מלכתחילה נעדר התייחסות מפורטת דיה לכל השתלשלות העניינים שלמן נחיתת התובע בקישנייב ועד לעלייתו למטוס חזרה לישראל. עניין זה, שמהווה את לב התביעה, קיבל התייחסות בסעיפים מספר בלבד בכתב התביעה, אשר שימש יחד עם התצהיר התומך, כתצהיר התובע.

התרשמתי כי התובע לא עשה די להקטנת הנזק, היינו לא מצאתי כי פעל כדי להגיע בכל זאת  לקייב, גם אם באיחור. לפי גרסתו, הוא דיבר עם אשתו פעם אחת בלבד במהלך כל השהות בשדה התעופה בקישנייב, באמצעות כרטיס חיוג. תמוה בעיני כיצד לא שוחח עמה פעמים נוספות, כיצד לא פנה לדלפק המוביל האווירי שהטיס אותו לקישנייב כדי לקבל סיוע, כיצד לא חזרה רעייתו בתשובה אל נציג הנתבעת, אשר הציע למצוא טיסה לקייב.

אשתו של התובע סתרה את עצמה כאשר מחד אמרה שלא הוצעו פיתרונות כלשהם ומצד שני בתצהירה טענה כי הוצעה רכבת לקייב. גם אם לא מדובר בפיתרון אפשרי (בהעדר אשרת כניסה לקישנייב), עדיין התקבל הרושם מתצהירה כאילו הנתבעת ישבה בחיבוק ידיים.

עדותה של הגב' גורודצקי, הייתה אמינה עליי. לא מצאתי סתירות בגרסתה. עדותה הייתה מאוזנת ושקולה. לא מצאתי ניסיונות מצידה להגזמה בתיאור העובדות. על כן, אני מקבל את דבריה, כי הוצעה טיסה לקייב כחלופה, גם אם היא לא דיברה ישירות עם רעיית התובע, שכן היא העידה כי הייתה מעורבת בכל תהליך ההידברות מול נציג הנתבעת וגם שמעה הכל ישירות מרעיית התובע בדיעבד.