כרדוש נ' סאלם ואח'

החלטה

רקע ותמצית טענות הצדדים

לפני בקשה לסילוק על הסף של התביעה שהוגשה נגד המבקש.

עסקינן בתביעה כספית על סך 235,918 ₪ שהגיש המשיב נגד המבקש ואמו (להלן: "הנתבעת"). מכתב התביעה עולה, כי המשיב הוא הבעלים של חנות בת שתי קומות בנצרת וכי בתחילת שנת 2001 השכיר אותה למבקש בשכירות בלתי מוגנת שהתחדשה מידי שנה. לטענת המשיב, בחודש אוקטובר 2010, המבקש ביקש ממנו להוסיף את הנתבעת כשוכרת נוספת יחד עמו רטרואקטיבית החל מחודש אפריל 2009. לטענתו, הוא הוציא קבלה על שם הנתבעת על דמי שכירות עבור החודשים אפריל-יוני 2009. עוד טוען, כי מאז ועד התשלום האחרון ב- 1.11.13 הקבלות הוצאו על שם הנתבעת. המשיב טוען, כי המבקש והנתבעת הפרו את הסכם השכירות שעה ששילמו את דמי השכירות באיחור וכי מחודש יולי 2011 ועד חודש מרץ 2014 לא שילמו את דמי השכירות המוסכמים בסך של 231,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. המשיב מוסיף וטוען, כי על המבקש והנתבעת לשלם לו שכר ראוי עבור כל יום איחור בפינוי המושכר.

המבקש טוען, כי אין לו קשר עסקי ו/או חוזי עם המשיב וכי מעולם לא התחייב לתשלום חוב כלשהו כלפיו. לטענתו, ההתקשרות בהסכם נשוא התביעה הייתה בין המשיב לנתבעת. עוד טוען, כי אכן יצירת הקשר עם המשיב הייתה באמצעותו אולם אין בכך בכדי לקשור אותו להסכם השכירות או לחייב אותו. המבקש טוען, כי בין המשיב לנתבעת נכרת הסכם שכירות ביום 5.3.10 בנוגע לשכירות שהחלה ביום 1.3.10. לטענתו, הוא והנתבעת אינם קשורים לתקופת השכירות הקודמת לחודש מרץ 2010 וכל דמי השכירות אשר שולמו הינם בעבור תקופת השכירות שהחלה בחודש מרץ 2010 ובחוסר תום ליבו כתב המשיב על חלק מהחשבוניות, כי התשלום יכסה את החוב של השנים הקודמות.

לטענת המשיב, דין הבקשה להידחות. לטענתו, קיימות שתי גרסאות עובדתיות אשר יש להכריע בהן לאחר שמיעת ראיות. המשיב ציין, כי בקשה זהה הוגשה על ידי המבקש במסגרת תביעת הפינוי שהגיש והיא נדחתה בקביעה, כי עסקינן בטענות הגנה טיפוסיות המחייבות בירור עובדתי.

המבקש הגיש תגובה לתגובת המשיב במסגרתה טען, כי המשיב בחר להעלים מפני בית המשפט את המסמכים אשר לטענתו מוכיחים את הקשר של המבקש והוא לא מצרף הסכמי שכירות קודמים ואת ההסכם הנוכחי. עוד טוען, כי מהסכם השכירות שצורף על ידו עולה בבירור, כי אין בהסכם התייחסות אליו וכי הצדדים להסכם הם המשיב והנתבעת. המבקש מוסיף, כי חשבוניות המס והקבלות הוצאו על שם הנתבעת בלבד.

דיון ומסקנות

לאחר שקילת טענות הצדדים והחומר המונח לפניי מצאתי, כי דין הבקשה להידחות, מהנימוקים שיפורטו.

הלכה ידועה היא, כי הסעד של סילוק תובענה על הסף הינו סעד דרסטי ושומה על בתי המשפט לנהוג בזהירות יתרה בהפעלת סעד זה. סילוק תובענה על הסף הינו בגדר אמצעי הננקט בלית ברירה. די בקיום אפשרות, אף קלושה, כי לאור העובדות המהוות את עילת התביעה יהיה התובע זכאי לסעד המבוקש על ידו בכדי שלא להורות על סילוק התובענה.

בית המשפט העליון קבע, כי סילוק תובענה על הסף ייעשה רק במקרים חריגים וקיצוניים. הקביעה האמורה נשענת על ההלכה לפיה זכות הגישה לבית המשפט הינה זכות יסוד. מקום בו בית המשפט נעתר לבקשת צד, כי התובענה אשר הוגשה נגדו תסולק על הסף הרי שהוא סוגר את שערי בית המשפט בפני מגיש התובענה ומונע ממנו את האפשרות להוכיח טענותיו ולהוכיח, כי הוא זכאי לסעד המבוקש על ידו. לעולם יועדף בירור ההליך המשפטי על פני סגירת שערי בית המשפט בפני מגיש התובענה. מתדיין זכאי, כי יהיה לו יומו בבית המשפט כך שיעלה בידו להוציא את צדקו לאור. בשל כך, על בית המשפט לנהוג במשנה זהירות בטרם ייעתר לבקשה לסילוק תובענה על הסף.

בכדי לאפשר לצדדים לממש זכותם להשמיע טענותיהם ובכדי שלא לנעול את שערי בית המשפט בפניהם, בית המשפט אינו נוטה להיעתר לבקשות כאמור, אלא במקרים בהם ברור, כי לא תצמח למגיש התובענה תועלת מניהולה. שכן, אף אם יעלה בידו להוכיח את טענותיו הוא לא יהיה זכאי לסעד המבוקש על ידו. הסעד הינו סעד מרחיק לכת ובית המשפט ייעתר לבקשה כאמור רק כאשר שוכנע, כי אף אם הדיון היה נשמע לגופו דינו היה להידחות.

כאמור, המשיב טוען כי ההסכם נכרת בינו לבין המבקש וכי בהמשך ובהתאם לבקשת המבקש התווספה הנתבעת כצד להסכם. מאידך, המבקש טען, שהוא לא היה צד להסכם השכירות והוסיף, כי המשיב לא צירף את הסכמי השכירות לשם הוכחת טענותיו.

בין הצדדים בתובענה שלפניי נתגלעו מחלוקות באשר לשאלה, האם המבקש היה צד להסכם נשוא התובענה אם לאו ובאשר למועד בו החלה השכירות, וכפועל יוצא מכך האם נצברו חובות בגין דמי השכירות אם לאו.

בעת שבית המשפט דן בבקשה לסילוק תביעה על הסף, הרי שהשאלה האם קיימת עילת תביעה אם לאו, מוכרעת על פי האמור בכתב התביעה ומבלי להתייחס לשאלה האם יעלה בידי המשיב להוכיח טענותיו או כיצד יעשה כן. בנסיבות האמורות, ולאור הנטען בכתב התביעה באשר להיות המבקש צד להסכם השכירות, הרי שאין לקבוע, בשלב זה, כי לא קיימת עילת תביעה נגד המבקש.

סבורני, כי המחלוקות שנתגלעו בין הצדדים הן מחלוקות אשר ראוי, כי יוכרעו בין כותלי בית המשפט אחרי שיעלה בידי הצדדים לשטוח את מלוא טענותיהם ולהביא ראיותיהם. הצדדים זכאים, כי יהיה להם יומם בבית המשפט וכי תינתן להם ההזדמנות להוכיח טענותיהם. השלב בו מצוי הדיון בתובענה נשוא הבקשה שלפניי אינו השלב המתאים להכריע בטענות הצדדים. לא שוכנעתי, כי לא קיימת אף לא אפשרות קלושה שהמשיב יהיה זכאי לקבל את הסעד המבוקש על ידו.

אציין עוד, כי מצאתי שמאזן הנוחות בעניין זה נוטה לטובת המשיב וכי הנזק אשר עלול להיגרם לו בגין היעתרות לבקשה עולה על הנזק אשר עלול להיגרם למבקש בגין דחייתה. כמו כן, ככל שבסוף ההליך יקבע, כי דין התביעה אשר הוגשה נגד המבקש להידחות הרי שניתן יהיה לפצותו בגין הוצאותיו בשל ניהול ההליך.

בנסיבות אלו, הבקשה נדחית. הוצאות בקשה זו הינן בסך 2,000 ₪ וייפסקו בהתאם לתוצאות ההליך העיקרי.

מורה למבקש להגיש כתב הגנה מטעמו בתוך 21 ימים ממועד המצאת החלטה זו.

המזכירות תמציא לצדדים