כרדוש ואח' נ' סלאמה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בנצרת (כב' השופט א' כנעאן) מיום 14.10.2011

פסק דין

המשיב ערך עבור המבקשים חוות דעת, על מנת שתשמש להם בתביעתם נגד מי שלטענתם גרם להתמוטטות ביתם. משנסתיימו ההליכים הללו הגיש המשיב תביעה נגד המבקשים לתשלום שכר טרחתו. המבקשים התגוננו מפני התביעה ובין היתר טענו להתיישנותה. בתגובה טען המשיב, כי המבקשים הסכימו, כי שכר הטרחה ישולם לאחר שיסתיימו ההליכים הנ"ל מול הצד השלישי (המזיק), ומשם יש למנות את שנות ההתיישנות. המבקשים כופרים בכך שנתנו הסכמה שכזו.

בית המשפט קמא קבע, כי הבקשה לסילוק על הסף טעונה בירור עובדתי, ולכן דחה את הבקשה לסילוק על הסף, תוך חיובם של המבקשים בשכר טרחת עורכי דין בסך של 3,000 ₪.

על החלטה זו הניחו לפניי המבקשים בקשת רשות לערער ובה הם טוענים, כי בקשה לסילוק על הסף מחמת התיישנות יש לברר בטרם תתברר התובענה גופה. על כך הם מוסיפים וקובלים על חיובם בהוצאות.

המשיב מביע את התנגדותו להתערבות בהחלטתו של בית משפט השלום, מן הטעמים שהטעים השופט קמא.

לאחר עיון בבקשה ראיתי לדון בה כאילו ניתנה הרשות, והוגש ערעור על פיה. את הערעור מצאתי לדחות, ככל שהוא נוגע לדחיית הבקשה לסילוק על הסף, ולקבלו ככל שהוא נוגע לחיוב בהוצאות. את טעמיי אטעים עתה.

טענת ההתיישנות שבאה מפי המבקשים צריכה בירור עובדתי, וביתר פירוש – האם אמנם נתנו המבקשים את הסכמתם לכך, ששכר הטרחה ישולם עם סיום ההליכים בהם היו מעורבים עם הצד השלישי. אם יימצאו נכונים דבריו של המשיב, כי אז את מניין הימים להתיישנות יש לעשות מיום שנסתיימו ההליכים הללו, משמע טענת ההתיישנות תידחה.

המבקשים טוענים, כי טענת התיישנות יש לברר בטרם תתברר התביעה גופה. בטענה זו הם מכוונים לכך, כי על בית המשפט לגבות ראיות בנוגע לטענת ההתיישנות, בטרם יפנה לבירור התובענה גופה. בעמדתם זו הם שוגים. אכן, יש בידי בית המשפט לעשות כן, ולהפריד את הדיון על מנת שתחילה יתקיים בירור עובדתי הנוגע לטענת ההתיישנות. אלא שהדבר איננו הכרח, ובידי בית המשפט להותיר את ההכרעה בטענת ההתיישנות לסופו של הליך, כאשר הבירור העובדתי הנוגע אליה ייעשה תוך כדי בירורה של התובענה גופה, משמע בלא הפרדה דיונית בין השתיים. הדבר מצוי כל כולו בשיקול דעתה של הערכאה המבררת, ואינני רואה כל מקום להתערבותי בו.

ככל הנוגע לפסיקת ההוצאות, נראה בעיניי, כי השופט קמא החמיר עם המבקשים, כיוון שטענת ההתיישנות היא טענה הראויה להיטען, ולכן הגישו המבקשים את בקשתם. אם בית המשפט קמא סבור היה, כי יש להמתין עם ההכרעה בטענה עד כי תתבררנה העובדות ביחס לתביעה כולה, אין בכך כדי לומר, כי הבקשה לא היתה במקומה. כאמור מעלה, הדבר נתון לשיקול דעתו של השופט אם לגבות ראיות באופן מיוחד לשאלת ההתיישנות, או להמתין עם הבירור של התובענה כולה, שם תתבררנה גם העובדות הנוגעות להתיישנות. את זאת לא יכולים היו המבקשים לדעת בעת הגשת בקשתם. על כן אין מקום לחייבם בהוצאות, לאחר שמצא בית המשפט שלא להפריד את הדיון.

סוף דבר הנני דוחה את הערעור ככל שהוא נוגע לטענת ההתיישנות, ומקבלו ביחס לחיוב בהוצאות. הנני מבטל, אפוא, את ההוצאות שנפסקו נגד המבקשים בבית משפט השלום.

בנסיבות אלה – אין צו להוצאות.

במאמר מוסגר אציין, כי משום תקלה כלשהי לא הונחה לפניי תשובתו של המשיב, ומכאן העיכוב במתן ההחלטה בבקשת הרשות לערער. על כך התנצלותי בפני הצדדים.

ניתן היום, ה' שבט תשע"ב, 29 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: