כראם נ' ניג'ם

פסק דין

לפני בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת קיומו של מעשה בית דין נוכח התדיינות קודמת שהתנהלה בין הצדדים לתובענה דנן.

רקע

בשנת 2009 הגיש המבקש (הנתבע בתביעה דנן) נגד המשיב (התובע בתביעה דנן) תביעה כספית, בגין סחורה שהוא (המבקש) סיפק למשיב ושתמורתה לא שולמה. לטענת המבקש באותה תביעה, יתרת החוב של המשיב בגין אספקת הסחורה עמדה על סך של 17,555 ₪ נכון ליום 29.6.06.

בכתב ההגנה טען המשיב, כי הוא אינו חייב למבקש סכום כלשהו מאחר שהחוב שלו כלפי המבקש קוזז כנגד חוב שהמבקש היה חייב לו בגין ביצוע עבודות מסגרות של ייצור חלקים למכונת כיפוף שהוזמנו לו על ידי המבקש. בסעיף 8 לכתב ההגנה טען המשיב, כי התובע (המבקש כאן, ע.ט) התעלם מהעבודה שהנתבע ביצע עבור התובע ושבגינה התחייב התובע לשלם סכום של 17,550 ₪. בסעיף 9 לכתב ההגנה טען המשיב, כי הוא אינו חייב לשלם לתובע "לא קרן ולא ריבית ולא הפרשי הצמדה וכי החוב שולם על ידי קיזוז החוב כנגד חוב שהנתבע היה חייב לתובע בהסכמה הדדית".

ביום 15.3.11 התנהלה ישיבת קדם משפט במסגרת ההליך הראשון בה הצהיר ב"כ הנתבע (התובע כאן) כדלקמן:

"אנחנו לא חולקים על החוב, הבעיה היא: במקביל עשינו להם עבודה ובגין עבודה זו התחייבו לשלם 15,000 ₪ + מע"מ וכעת הם אומרים שהם לא רוצים לשלם עבור העבודה שביצענו. הם לא הסכימו לקבל את העבודה. מדובר בחלקים למכונה שעושה כיפוף. הונפקה חשבונית ונכנסה בהנח"ש בזמן אמת. שלחנו לו את החשבונית".

ב"כ המבקש טען מנגד, כי המבקש לא הזמין עבודה כלשהי מהמשיב ולא קיבל לידיו את החשבוניות הנטענות, ובלשונו של ב"כ המבקש: "אנו מכחישים את הזמנת העבודה בכלל, לא קיבלנו עבודה ולא קיבלנו חשבוניות".

בהמשך ולאחר שב"כ הצדדים שטחו את טענותיהם לעניין טענת הקיזוז שהעלה הנתבע שם, הודיעו הצדדים על הסכמתם לניהול התיק על דרך הפשרה בהתאם לסעיף 79 א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד – 1984, ומפיו של כל אחד מהם נרשמה הסכמה כדלקמן:

"אני מסכים כי בתיק יינתן פסק דין על דרך הפשרה לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט".

לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית וסיכומים בכתב מטעם הצדדים, נתן כב' השופט סרחאן פסק דין בו הוא קיבל את התביעה במלואה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית וכן בתוספת הוצאות משפט, מבלי לקזז מהסכום שהוא היה חייב לתובע שם סכום כלשהו. בסעיף 2 לפסק הדין נקבע:

"על יסוד המסמכים שבתיק, אני מחייב בזה את הנתבע לשלם לתובע כדלקמן:

א. סך של 17,554 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 29.6.06 ועד התשלום המלא בפועל.

ב.וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל בסך של 3,000 ₪. "

בתביעה שלפנינו טוען התובע, כי בשנת 2005 הוא ביצע עבור הנתבע עבודות מסגרות, לרבות עבודות ייצור חלקים למכונת כיפוף בהתאם להזמנה ולדוגמאות שסופקו לו על ידי הנתבע. לטענתו, בגין עבודה זו נותר הנתבע חייב לו סכום של 17,550 ₪ בערכים של יום 6/9/05. עולה, אם כן, כי כתב התביעה שלפני מבוססת על טענת הקיזוז שהעלה התובע במסגרת ההתדיינות הקודמת ושעמדה בבסיס הגנתו שם.

טענות הצדדים

בבקשתו לסילוק התביעה על הסף, טען המבקש כי דין התביעה להידחות על הסף מחמת קיומו של מעשה בית דין. לטענתו, טענות התובע בתביעה דנן הועלו על ידו בהליך הקודם, הן נידונו והוכרעו לגופן ועל כן מנוע התובע מלהעלותן במסגרת התביעה דנן. לשיטתו, בהסמיכם את בית המשפט להכריע במחלוקת ביניהם על דרך הפשרה במסגרת ההתיידנות הקודמת, הסכימו הצדדים שהכרעת בית המשפט תחייב אותם בכל הליך עתידי ותסיים את המחלוקות ביניהם הן בקשר לחוב של התובע כלפי הנתבע והן בקשר לטענת הקיזוז שהועלתה ע"י התובע במסגרת ההליך הראשון ושהמהווה הבסיס לתביעה דנן.

התובע טען מנגד, כי פסק הדין בהליך הראשון ניתן על דרך הפשרה ולפיכך אין בכוחו ליצור השתק פלוגתא בנוגע להליכים עתידיים בין הצדדים. לטענתו, הטענות שלו לעניין ביצוע עבודות מסגרות וייצור חלקים עבור הנתבע והתמורה המגיעה לו בגינן, כלל לא נידונה בפסק הדין שניתן בהליך הקודם, ולפיכך לא ניתן לקבל טענת השתק הפלוגתא. הראיה לכך, כך נטען, היא העובדה שבית המשפט בהליך הראשון קיבל את תביעת התובע במלואה, וכלל לא התחשב בטענת הקיזוז שהועלתה על ידו.

דיון והכרעה

דוקטרינת מעשה בית דין מורכבת משני עקרונות מרכזיים – השתק עילה והשתק פלוגתא. השתק עילה משמעו שבעל דין אינו רשאי להגיש תביעה חדשה המבוססת על עילת תביעה שכבר נדונה והוכרעה בהליך קודם. תובע שהגיש תביעה ותביעתו הוכרעה (התקבלה או נדחתה), אין הוא יכול להגיש תביעה חדשה המבוססת על אותה עילה שכבר הוכרעה. לעניין השימוש בזהות העילה כמחסום, אשר יוצר השתק עילה, הורחבה משמעות המושג "עילת תביעה" במובן זה שלא נדרשת זהות מלאה בכל פרט ופרט בשתי העילות, ודי אם כל אחת משתי התביעות מבוססת על עילה שהיא זהה ביסודה.