כראווי, קטין ואח' נ' שירותי בריאות כללית מחוז דן

החלטה

עניינה של החלטה זו בשתי בקשות שהגישה הנתבעת. האחת, בקשה לדחיית תביעתו של תובע 1. השנייה, בקשה לחיוב התובעים בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות. אדון בשתי בקשות אלה כסדרן.

עניינו של התיק שבכותרת הוא בתביעת "הולדה בעוולה" שהגישו התובעים נגד הנתבעת, שירותי בריאות כללית, ונגד שתי נתבעות נוספות, שבינתיים נמחקו מהתביעה. טענת התובעים היא לרשלנות מצידה של הנתבעת בביצוע מעקב ההיריון שנעשה לתובעת 2, אימו של תובע 1, שכתוצאה ממנה, כך נטען, נולד תובע 1 כשהוא סובל מתסמונת דאון.

בקשה לדחיית התביעה נגד תובע 1

הנתבעת טוענת, כי כתב התביעה בענייננו הוגש לאחר שניתן פסק הדין העקרוני בע"א 1326/07 המר נ' עמית (ביום 28.5.12) (להלן: "הלכת המר"), שבמסגרתו בוטלה עילת התביעה של "חיים בעוולה", תוך שנקבע, כי להורים עומדת עילת תביעה בגין לידת ילד נכה על פי העקרונות שהותוו בפסק הדין. משכך טוענת הנתבעת, כי אין לתובע 1 עילת תביעה נגדה אלא להוריו בלבד, ועל כן יש להורות על דחיית תביעתו של תובע 1.

התובעים מתנגדים לבקשה. התובעים מסכימים כי לנוכח מה שנקבע בהלכת המר, אין לתובע 1 עילת תביעה בשל "הולדה בעוולה", אך לשיטתם, תובע 1 הוא עדיין צד מעוניין בתוצאות ההתדיינות בין הצדדים, ודי בכך כדי להותירו כצד לתביעה. התובעים מוסיפים וטוענים, כי על מנת להבטיח שכספי הפיצויים העתידיים אכן יגיעו לתובע 1 וישרתו אותו, יש צורך להשאירו כצד להליך.

הנתבעת השיבה לתגובה. במסגרת זו טוענת הנתבעת, כי לנוכח העובדה שלא קיימת בין הצדדים מחלוקת על כך שאין לתובע 1 עילת תביעה, דין תביעתו להידחות. הנתבעת טוענת עוד, כי על פי הלכת המר, ככל שהתביעה תתקבל, ישולמו פיצויים להוריו של תובע 1 בגין הנזקים שנגרמו להם, ולא לתובע 1, שאינו זכאי עוד לפיצוי באופן עצמאי. הנתבעת מביעה תמיהה על האמור בתגובת התובעים - כי קיים חשש שככל שייפסקו פיצויים בסיום ההליך, הם לא ישמשו לטיפול בתובע 1 - וטוענת, כי במצב דברים זה יש לשקול את המשך ההליכים בתביעה לנוכח הודאת הורי תובע 1 כי הם אינם דואגים לאינטרס של בנם.

דין הבקשה להתקבל. למעשה הצדדים אינם חולקים על כך שלנוכח הקביעות שבהלכת המר, אין עומדת יותר לתובע 1 עילת "חיים בעוולה". אין בנימוקים שהעלו התובעים כדי להצדיק מבחינה משפטית את הותרתו של תובע 1 כצד להליך, שעה, שכאמור, אין חולק כי לא עומדת לזכותו עילת תביעה. במצב דברים זה, אני מורה על מחיקתו של תובע 1 מכתב התביעה. התביעה תמשיך להתברר במסגרת עילת התביעה של הורי תובע 1, התובעים 2 ו-3. בהערת אגב אומר, שעל פני הדברים נראה, כי ככל שהתביעה תתקבל ויעלה הצורך להבטיח שכספי הפיצויים ישמשו את צורכי הקטין בלבד, הרי שככל שהדין מאפשר זאת, ניתן יהיה לתת צווים מתאימים גם אם הקטין אינו בעל דין.

בקשה לחיוב בהפקדת ערובה

הנתבעת טוענת, כי יש מקום לחייב את התובעים בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה ככל שתידחה התביעה נגדה. לטענת הנתבעת, סיכוייה של התביעה שהוגשה בענייננו הינם אפסיים, וזאת לנוכח העובדה שבתיעוד הרפואי הנוגע למעקב ההיריון שביצעה תובעת 2 ישנן אינדיקציות ברורות לכך שהיא יוּדעה בדבר האפשרות לערוך בדיקות שונות לאיתור מוקדם של מומים בעובר (כגון: תבחין משולש; ייעוץ גנטי; ובדיקת מי שפיר), לרבות בדיקות מחוץ לסל הבריאות, אך בחרה שלא לבצע אותן, כפי שנהגה גם בהיריון קודם. משכך טוענת הנתבעת, כי לטענת התובעים לרשלנות מצידה בביצוע מעקב ההיריון אין כל ביסוס. הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי היא לא תוכל להיפרע מהתובעים את הוצאותיה, ככל שהתביעה תידחה. לתמיכה בעמדתה מפנה הנתבעת להחלטתו של כב' השופט דראל בת.א. 50643-08-10, שניתנה בנסיבות דומות - כך לפי הטענה - ושבמסגרתה חוייבו התובעים בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה של הנתבעת.

התובעים מתנגדים לבקשה. לטענת התובעים, בניגוד לתביעות המוגשות על ידי תושבי השטחים או אזרחים זרים, בהן לעיתים מחייב בית המשפט בהפקדת ערובה, הרי שהתובעים בענייננו הינם תושבי ישראל (מתגוררים במזרח ירושלים). עוד טוענים התובעים, כי תביעתם מבוססות על חוות דעת וכי מטרת הנתבעת בהגשת הבקשה היא להימנע מבירור שאלת האחריות בתיק. בהתייחס להחלטה אליה הפנתה הנתבעת טוענים התובעים כי הנסיבות באותו מקרה היו שונות.

הנתבעת השיבה לתגובת התובעים וחזרה על עמדתה לפיה יש לחייב את התובעים בהפקדת ערובה.

דין הבקשה להידחות. כידוע, הכלל הוא שאין תובע מחוייב בהפקדת ערובה להוצאות הנתבע ככל שתביעתו תידחה, אלא במקרים חריגים. כך למשל, כאשר מדובר בתובע שהוא תושב חוץ או כאשר מדובר בתובעת שהיא חברה. המקרה שלפנינו אינו מצדיק את חיוב התובעים בהפקדת ערובה להוצאות. אינני סבור שניתן לומר, בשלב המקדמי יחסית בו אנו נמצאים כעת, כי סיכויי התביעה הינם קלושים במידה כזו שמצדיקה היעתרות לבקשה. בהתייחס להחלטתו של כב' השופט דראל, אליה הפנתה הנתבעת, אעיר, כי כל מקרה לגופו, וכי המסד העובדתי המלא שעמד בבסיס החלטתו של השופט דראל אינו עומד בפניי.

סוף דבר

לאור האמור לעיל, אני מורה על מחיקתו של תובע 1 מכתב התביעה. כמו כן, אני דוחה את בקשת הנתבעת לחיוב התובעים בהפקדת ערובה להוצאות.

לאור הסכמת הצדדים, תתברר תחילה שאלת האחריות. התובעים יגישו תצהיריהם בעניין זה בתוך 30 ימים. הנתבעת תגיש תצהיריה בתוך 30 ימים לאחר מכן. ישיבת קדם משפט מסכמת תתקיים ביום 23.12.13 בשעה 9.00 .

ניתנה היום, ט"ו אב תשע"ג, 22 יולי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: