כקואסמה נ' צבא הגנה לישראל ואח'

החלטה

בפניי בקשה לדחיית המועד לתשלום האגרה עד לסיום ההליכים בתיק.

לטענת המבקשים, במאי 2001, נתפס בשלמותו בניין בן ארבע קומות בחברון (להלן: "הנכס") שנמצא בבעלותם ע"י המשיב 1 וששימש לצרכים צבאיים עד להחזרתו לידי המבקשים בספטמבר 2010. לגרסתם, הבניין הוחזר במצב פיזי קשה ונזקק לשיפוץ יסודי שכן נותר בבחינת שלד בלבד. המבקשים טוענים לדמי שימוש מיום תפיסתו ועד למאי 2011, תקופה הכוללת גם את משך הזמן שנדרש להחזרת המצב לקדמותו. לדידם, הם זכאים לדמי נזק בגין הנזקים שנגרמו ע"י החיילים ויש לייחס אחריות שילוחית ואישית למשיבים, היות ולא פיקחו אחר התנהגותם ולא מנעו את הנזק. המבקשים צירפו חוו"ד שמאית המעריכה את דמי השימוש בסך של 1,715,874 ₪ ואילו את עלות התיקון בסך של 984,724 ש"ח. לדבריהם, הם סובלים ממצוקה כלכלית קשה ביותר ואינם מסוגלים לשלם את האגרה המגיעה לכדי 33,750 ₪. המבקשים מציינים שבבעלותם בניין נוסף הנמצא ברשותם אך הוא מניב להם דמי שכירות זעומים. לטענתם, הכנסותיהם מספיקות בקושי למחייתם, הם אינם מחזיקים בנכסים נוספים מעבר למצוין, ואין בידיהם חסכונות או חשבונות בנק כלשהם.

לטענת המשיבה, לבקשה לא צורפו תצהירים מטעמם של כל אחד מהמבקשים אלא רק מצד המבקש 1 ודי בכך כדי לדחות בקשתם. בנוסף, המשיבה מציינת שהמבקשים טענו לדמי שימוש בסך 124,200 ₪ לשנה, אם כך הדבר הרי שאם התובענה הוגשה למעלה משנה וחצי מהיום בו לכאורה הסתיים השיפוץ, במאי 2011, היה על הנכס להניב להם הכנסה של כ-200,000 ₪ בעד תקופה זו. בנוסף, נטען כי לא צורפו מסמכים המעידים על שיפוץ הנכס ועלותו, ונטען שחוות דעת שמאית אינה יכולה לשקף באופן מדויק את העלות האמיתית של החזרת המצב לקדמותו. המשיבה מוסיפה, שהמבקשים מיוצגים ויש בכך כדי להוות אינדיקציה ליכולתם הכלכלית. לאור זאת גורסת המשיבה, שהמבקשים לא עמדו בנטל ההוכחה בדבר העדר יכולת כלכלית, כנדרש. לדידה, התביעה חסרת סיכוי ועליה להיות מסולקת על הסף מחמת התיישנות, שכן היא הוגשה כשנתיים וחצי לאחר השבת הנכס למבקשים, ולמעלה משתים עשרה וחצי שנים מיום תפיסתו, וזאת לפי סעיף 5א לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב-1952.

בתשובה, המבקשים טוענים שדחיית הבקשה תביא לעיוות דין, שכן ייגרם להם נזק ותימנע מהם זכות הגישה לערכאות. לטענתם, המבקש 1 התייחס בתצהירו למצבם הכלכלי של כל המבקשים ונתן פרטים מדויקים אודותיהם, וכן הם מציינים שניסו לגייס את סכום האגרה באמצעות מכרים וידידים, אך לא הצליחו בכך. לדבריהם, הנכס מוחזק על ידי המבקשים אך אינו מניב להם פירות. המבקשים טוענים כי חוק הנזיקים האזרחיים אינו חל על התביעה דנן, שכן אין עסקינן בתביעה נזיקית, לטענתם התביעה בגין דמי השימוש, מקורה בדיני המקרקעין ו/או דיני עשיית עושר ולא במשפט, ואילו התביעה להשבת המצב לקדמותו, מקורה בדיני החוזים, שכן נוצר חוזה מכללא לפיו התחייבה המדינה להשיב את הנכס לקדמותו. לחילופין, נטען כי אף אם ייקבע שחוק הנזיקים האזרחיים חל בעניינם, הרי שטענת ההתיישנות לא תעמוד, שכן המדינה הודתה בזכות המבקשים במסגרת המגעים שהתנהלו עמה, וכן בשל העובדה שהמדינה הודיעה בצורה חד משמעית שהיא לא תעמוד על טענה זו. לדבריהם, במשך תקופה ממושכת התנהלו מגעים עם המדינה במהלכם ביקשה המדינה להגיש חוות דעת מטעמה. המדינה הבטיחה לערוך ולהמציא את חוות הדעת בהקדם אולם כשהדבר התעכב, פנה ב"כ המבקשים לנציג המדינה, מר ברוך שריר, והאיץ בו להגישה והסביר שהאיחור עשוי לפגוע במבקשים ולהביא להתיישנות התביעה. לטענתם, מר שריר מסר להם בתשובה שמשרד הביטחון לא יעלה בשום אופן ובשום דרך טענת התיישנות.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל חלקית.

תשובת המבקשים בדבר שכירות הנכס בתקופה שבין שיפוצו ליום הגשת התובענה, מעלה סתירה, שכן טענתם בדבר העובדה שהנכס אינו מניב פירות, אינה עולה בקנה אחד עם דרישתם בבקשה לדמי שימוש בגין תקופה זו. באופן דומה, עולה סתירה גם לעניין הנכס הנוסף שברשותם, שכן בתשובה נטען כי הנכס אינו נושא פירות כלשהם, ואילו בבקשה ציינו שחלקים ממנו דווקא כן נושאים פירות משכירות. לאור האמור, נפגמה טענת המבקשים בדבר חיסרון כיס, ואי יכולתם לעמוד בתשלום האגרה.

כמו כן, מבחינת החומר שצירפו המבקשים, עולה כי אכן התקיימה חלופת מכתבים עם משרד הביטחון, כשעיון במכתבים אלו מעלה, כי משרד הביטחון אכן התעתד לערוך סיור בבית ולערוך שומה מטעמו וכן פנה למבקשים בבקשה להמציא מסמכים משלימים, לרבות צילומי תעודות זהות ו-CD המתאר את מצב הנכס ביום עזיבתו. בנוסף, נטען ע"י המבקשים שהמדינה ויתרה על טענה זו. בנסיבות אלה, אין לומר שטענת ההתיישנות הובהרה דיה והיא חד משמעית בענייננו עד כדי המסקנה שדין התביעה להידחות מטעם זה בלבד.

היות ובמקרה דנן המבקשים, אינם מבקשים פטור מאגרה אלא דחייה בתשלומה, ראיתי לנכון, כי בנסיבות העניין, יש מקום להיעתר לבקשה באופן חלקי תוך פיצול תשלום האגרה.

בהתאם לסמכות הנתונה לי לפי סעיף 90(2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, הריני מורה על פיצול האגרה, כך שמחציתה תשלום בתחילת ההליך, ומחציתה תשולם 30 יום לאחר מתן פס"ד בתיק.

המבקש ישלם את מחצית האגרה כאמור לעיל, בתוך 21 יום, שאם לא כן, ההליך יימחק ללא הודעה נוספת. תשלום יתרת האגרה יידחה כאמור..

ניתנה היום, כ"א אייר תשע"ג, 01 מאי 2013, בהעדר הצדדים.

ראובן שמיע, רשם התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: