כץ נ' רחמנים

פסק דין

עיקרי העובדות

במסגרת תביעה שהגיש הנתבע כנגד התובע בת.א. 7873-08-11, הגיש הנתבע בקשה למתן צו עיקול זמני על דירה שהיתה בבעלותו של התובע ובבעלות רעייתו המנוחה. הנתבע חתם על כתב התחייבות עצמית ע"ס של 25,000 ₪, שנועד להבטיח תשלום פיצוי אם העיקול יבוטל או יתברר כי לא היתה הצדקה להטילו.

ביום 27.3.12 נעתר בית המשפט בקשת הנתבע והורה על הטלת עיקול זמני במעמד צד אחד על דירת התובע. ביום 29.4.12 הורה בית המשפט על ביטול העיקול, וזאת לאחר שהציג התובע אישור על העברת הזכויות בדירה לילדיו, אשר נעשתה טרם הוטל העיקול.

הנתבע הגיש ביום 6.5.12 בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה וכן הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטת בית משפט השלום לבטל את העיקול. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור שהגיש הנתבע וקבע כי לא מתקיימות הדרישות למתן צו עיקול.

טענות התובע

התובע טוען כי הנתבע ניהל נגדו מסע רדיפה וכי הבקשות אותן הגיש הנתבע גרמו לפגיעה במצבו הבריאותי, לעגמת נפש, לפגיעה במוניטין והפסד הכנסות בשל אי יכולתו לעבוד וכן נאלץ לשלם שכר טרחת עורך דין בשל הטיפול בבקשות לביטול העיקול ובקשת רשות הערעור שהוגשה לבית המשפט המחוזי.

טענות הנתבע

הנתבע טוען כי צו העיקול הוטל במסגרת תביעה לפינוי ותשלום דמי שכירות בגין חנות שלנתבע זכויות בעלות בה. הנתבע חשש שמא לא יוכל לגבות את חובו מהתובע, אם וכאשר יינתן פסק דין לטובתו, ועל כן ביקש כי יוטל עיקול זמני על דירת התובע. התובע ביקש לבטל את העיקול בטענה כי העביר את הזכויות בדירה לילדיו עוד בטרם הטלת העיקול. הנתבע סבר כי המועדים הרשומים על תצהירי העברת הזכויות אינם אותנטיים ועל כן והגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה המורה על ביטול העיקול, ואולם בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור.

הנתבע מכחיש את טענות התובע כי ניהל נגדו מסע רדיפה, וטוען כי התובע הוא שפגע בזכויות הקנייניות של הנתבע משסירב לשלם דמי שכירות ראויים.

כן טוען הנתבע, כי התובע לא הוכיח כי נגרמו לו נזקים כלשהם בשל הטלת העיקול. כך, התובע לא הוכיח קשר סיבתי בין הטלת העיקול או הבקשות שהוגשו לבין מצבו הבריאותי או הנפשי. התובע הינו אדם מבוגר בן 83 שנים והעיד לא אחת כי הוא אדם חולני. על כן אין ליחס קשר לאשפוז מיום 7.6.12 לבין בקשת הנתבע למתן צו עיקול זמני, אשר הוגשה כשלושה חודשים קודם לכן.

אשר לתשלומי שכ"ט עו"ד, הרי שגם כאן לא הוכח קשר סיבתי בין החשבוניות שהוגשו לבין הבקשה להטלת עיקול או עיכוב ביצוע. כן נטען כי התובע ביקש הוצאות משפט במסגרת ההליכים שהתנהלו נגדו, אך בית המשפט דחה את בקשותיו ועל כן קיים מעשה בית-דין בגינו מנוע התובע מלבקש הוצאות משפט. כך בהחלטה מיום 29.4.12 בגדרה בוטל העיקול קבע בית המשפט כי אין מקום להטיל הוצאות. כך גם בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 1.7.12, בה נדחתה בקשת רשות הערעור שהגיש הנתבע, קבע בית המשפט כי שאלת ההוצאות תישקל על ידי בית המשפט קמא בשלב שיימצא ראוי לכך. התובע הגיש לבית משפט השלום בקשה להטלת הוצאות בשל ההליכים שהתקיימו עד כה, ובית המשפט דחה את בקשתו ביום 1.11.12.

עוד טוען הנתבע, כי צו העיקול עמד בעינו חודש ימים מבלי שהעיקול גרם נזק לתובע. התובע לא הביא ראיה כי הטלת העיקול גרמה לפגיעה במוניטין של התובע או בעסקו.

הנתבע מוסיף וטוען כי סכום הערבות הועמד על סך של 25,000 ₪ ועל כן מנוע התובע מלדרוש סכום העולה על סכום זה. כן טוען הנתבע כי התובע לא העלה טענותיו בדבר נזקים שנגרמו לו בבקשותיו לבית המשפט דבר שיש בו להצביע על חוסר תום לב.

עוד טוען הנתבע, כי אם ייקבע שעליו לשלם סכום כלשהו לתובע, הרי שיש לקזז מסכום זה את סכום התביעה שהגיש נגדו.

דיון והכרעה

השאלה הטעונה הכרעה היא האם זכאי התובע לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לו בשל הטלת עיקול זמני על דירתו על ידי הנתבע וכי האם הוכח כי הנזקים המתוארים בכתב התביעה נגרמו בשל הטלת עיקול הזמני.

לבקשת הנתבע להטלת העיקול הזמני צורף כתב התחייבות עצמית של הנתבע בו התחייב הנתבע לפצות את התובע על נזקיו בגין נזק שייגרם על ידי מתן הצו הזמני, לרבות אם תפסק התובענה, יפקע הצו או יתברר כי לא היתה הצדקה להוציאו.

אין מחלוקת כי צו העיקול הזמני בוטל על ידי בית המשפט. לפיכך, רשאי התובע להגיש תביעה לתשלום נזקיו שנגרמו לו בעקבות צו העיקול. הכלל הוא כי החיוב בהתחייבות עצמית נועד להקים עילת תביעה לנתבע לפיצוי בגין נזקיו שנגרמו מהטלת עיקול שלא כדין. כתב ההתחייבות שהפקיד מי שלבקשתו שניתן העיקול אינו "ראש נזק" כי אם מסמך המקים למי שנכס שלו עוקל עילת תביעה. העילה נוצרת בגין כל נזק שנגרם לו מן העיקול אם צו העיקול יפקע. מדובר בעילת תביעה שהיא עצמאית ושתחולתה מותנית בתוצאות המשפט. יחד עם זאת, קיומה של עילה זו אינו שולל את קיומן של עילות תביעה אחרות – חוזיות או נזיקיות - העלולות להיגזר מן המסכת העובדתית במקרה הנתון (א' גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי, מהדורה עשירית, עמד 567 – 568).

מכאן שהתובע רשאי להגיש כנגד הנתבע תביעה לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו עקב הטלת העיקול, כאשר סכום התביעה אינו מוגבל לגובה ההתחייבות העצמית, וזאת בתנאי שיוכיח כי אכן נגרמו לו נזקים בשל הטלת העיקול על ידי הנתבע.