כץ נ' קירמאיר ואח'

פסק דין

1. א. עסקינן בתאונת דרכים, שאירעה בין רכב התובע ובין רכב שהיה נהוג בידי הנתבע 1 (להלן:"הנתבע") והעובדות אותן מציין התובע על האופן שבו קרתה התאונה, הן כדלקמן:

רכב התובע עמד בכניסה למוסך ובעודו בעצירה, נפגע רכבו על ידי רכב, שהיה נהוג בידי הנתבע – זאת בעת שהנתבע ניסה לעקוף רכב אחר ותוך כדי כך פגע בחלקו האחורי של רכב התובע.

ב. הנזקים שנגרמו לתובע בשל רשלנותו של הנתבע הם בסך של 6,691 ₪, הכולל בחובו: נזק ממשי לרכב בסך של 3,241 ₪ , ירידת ערך בסך 2,300 ₪, שכ"ט שמאי 550 ₪, עגמת נפש, לרבות בזבוז זמן, הוצאות נסיעה וכיוצ"ב בסך 600 ₪ ולכן, הגיש התובע תביעה זו לחייב הנתבע ואת הנתבעת 2, המבטחת את רכב הנתבע (להלן:"הנתבעת") לשלם לו את נזקיו.

2. הנתבעים סבורים, שיש לדחות את תביעת התובע, תוך העלאת הטענות העיקריות הבאות:

א. א) הנתבע נסע ברכבו בנתיב הימני מבין שני נתיבים והבחין, שלפניו – בנתיב הימני- עמד רכב והפריע לתנועה ולכן תוך נסיעה זהירה, לאחר שווידא שהכביש פנוי, עקף הנתבע משמאל לאותו רכב.

ב) עת עקף את הרכב המפריע הנ"ל ועבר לנתיב השמאלי, לפתע החל התובע – שהיה בחניה- לנסוע לאחור בחוסר זהירות ו/או באופן מסוכן ומבלי לתת דעתו לרכב הנתבע, שסיים את העקיפה ונסע בנתיב השמאלי ותוך כדי כך, פגע התובע עם חלקו האחורי בחלקו הקדמי שמאלי של רכב הנתבע וכך נגרמה תאונה בלתי נמנעת בין שני כלי הרכב.

3. מאחר והצדדים העלו שתי גרסאות שונות, בדבר אופן קרות התאונה, החלטתי – לאחר שמיעת הצדדים- לעיין בגרסאות אלו בטרם מתן פסק הדין.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, כפי שהובאו בכתבי הטענות ובעדויותיהם בבית המשפט ולאחר שעיינתי בחומר הראיות אשר צורף ואשר הוגש במהלך הדיון, החלטתי לקבל את גרסת התובע, אשר נראית לי אמינה ומתקבלת יותר על דעתי – זאת לאור הנימוקים הבאים:

א. א) אין מחלוקת בין הצדדים על כך, שרכב הנתבע אכן עקף רכב עומד ורכב עומד זה, אינו הרכב של התובע. אני מקבל את גרסתו של התובע, שרכבו נפגע בעת שהוא היה בעצירה ולא בעת שהוא נסע לאחור. גרסה זו, על כי רכבו היה בעצירה, מסר התובע ביום האירוע למבטחת שלו.

התובע נשאל על ידי נציג הנתבעת, האם נסע לאחור לתוך שטח הכביש ועל ידי כך גרם לתאונה, אך התובע הכחיש הנחה זו שהעמיד לו נציג הנתבעת. (ראה עמ' 1 לפ', ש' 19- 21).

ב) בכתב התביעה מציין התובע, שרכבו נפגע בחלקו האחורי ובהודעה הנ"ל מסר התובע, שרכבו נפגע בחלקו שמאלי אחורי, אך בעדותו בבית המשפט אומר התובע, שרכבו לא נפגע מאחור אלא מהצד. (ראה בעמ' 1 לפ',
ש' 15- 16).

מחוות הדעת של השמאי, אשר צורפה לכתב התביעה עולה, שרכב התובע נפגע בחלקו האחורי – במגן האחורי.

ב. א) התובע העיד בבית המשפט, שרכב הנתבע פגע ברכבו עם חלקו הקדמי שמאלי והנתבע מאשר את העובדה, שחלקו הקדמי שמאלי של רכבו נפגע. (עמ' 2 לפ',ש' 1- 3 וש' 13- 15).

פגיעות אלו – ברכב התובע וברכב הנתבע- מתיישבות יותר עם גרסתו של התובע מאשר עם גרסתו של הנתבע. (ראה תמונות רכב התובע – ת/1 לעומת תמונות רכב הנתבע- נ/1).

ב) התובע הגיש תרשים וציין בו את המקום בו עמד רכבו בעת שנפגע, את הרכב הנוסף שעמד (סומן במספר 3) ואת צורת העקיפה, שעקף הנתבע את הרכב הנוסף שעמד. (ראה ת/2).

הנתבע מאשר את תאור התובע – אם כי הנתבע מוסיף, שתוך כדי עקיפה, נסע התובע לאחור ופגע ברכב הנתבע.

ג) הנתבע טוען כי נסע בנתיב הימני מבין שני נתיבים והוא מאשר, שאכן בנתיב הימני עמד רכב והפריע לתנועה (הוא הרכב שסומן במספר 3 בתרשים הנ"ל) ולכן, החליט הנתבע לעקוף רכב זה משמאל.

עוד מוסיף הנתבע ואומר, שעת עקף את הרכב העומד, הוא עבר לנתיב השמאלי ולכן, אם הנתבע עקף משמאל לרכב העומד ועבר לנתיב השמאלי, לא מתקבל על הדעת שבעת הזאת נפגע רכבו בעת שהתובע נסע לאחור, משום שבעקיפה ובמעבר מנתיב ימני לשמאלי, התרחק – בעצם- הנתבע לא רק מהרכב הנוסף שעמד אלא התרחק גם מרכב התובע ולכן, אילו גרסה זאת הייתה נכונה – אזי גם אם היה נוסע התובע לאחר, היה הוא די במרחק מרכב הנתבע על מנת לפגוע בו.