כץ נ' קופרמן

פסק דין

לפניי תביעה כספית של מר יהודה כץ המבקש כי הנתבע יפצה אותו בגין הנזקים שגרם לו לאחר שהתגורר בדירה ששכר ממנו.

התובע טוען, כי חתם עם הנתבע על חוזה שכירות של דירתה של אמו בהיותו אפוטרופוס שלה. בהתאם להסכם, על הנתבע היה לפנות את הדירה עד ליום 30/11/06. כאשר פנה התובע בתזכורת בעניין זה אל הנתבע, חזר אליו זה במכתב תשובה וטען, כי הובטח לו שהדירה תושכר אך ורק לו וכי אם תועמד הדירה למכירה – תהיה לו זכות סירוב ראשונה. לאור זאת, טען הנתבע, כי מגיעה לו השבה בגין ההשקעות שהשקיע בדירה, בסך של 15,000 ₪. בניסיון ליישב את המחלוקת, נחתם הסכם נוסף בין הצדדים. בהתאם להסכם זה הנתבע יפנה את הדירה לא יאוחר מיום 18/02/07, וישלם את כל חובותיו על פי הסכם השכירות, לרבות דמי שכירות עד ליום הפינוי. על הנתבע היה להתקין ארונות במטבח, במקום המטבח שהותקן על ידו. הנתבע התחייב כי הדירה תוחזר במצב טוב, כשכל מערכותיה פועלות ותקינות וכי בחדר השינה תותקן נברשת חלופית לזו שהייתה בדירה בתחילת תקופת השכירות. עוד נקבע בהסכם, כי אם הנתבע לא ימלא אחר כל חיוביו, יהיה זכאי התובע לקבל פיצוי מוסכם ככתוב בחוזה השכירות המקורי, עבור כל יום איחור ופינוי החל מיום 30/11/06, וכן בפיצוי בסך של 50$ ליום עבור כל יום של איחור בפינוי מ-19/02/07. הנתבע לא עמד בהוראות ההסכם. בדירה הושארו חפצים של הנתבע ארבעה ימים לאחר שהתחייב לפנותם. ארונות המטבח העליון שהתקין הנתבע אינם מתאימים למבנה המטבח. הארונות רקובים ואכולי תולעים ובמידות שאינן תואמות את המטבח. כמו כן, הושארו חורים בקיר. לטענת התובע בתהליך פירוק המטבח המקורי והתקנת המטבח החלופי נגרמו שברים לחרסינה. המדרגה שעליה הוצב ארון המטבח המקורי נשארה חשופה. המקרר שהשאיר הנתבע בדירה היה מוזנח, חלוד ולא ראוי לשימוש. הנתבע הסיר את כל המנורות המקוריות, ביניהן מנורה עתיקה בעלת ערך רב מבחינת התובע. מצב הדירה בעת הפינוי היה רע. בקירות נותרו חורים שלא נסתמו כהלכה, ברגים גדולים נותרו תקועים בדלתות חדר השינה והסלון. הדירה הושבה כשהיא מוזנחת, מלוכלכת ואינה ראויה למגורים.

לאחר שהדירה פונתה, היא הושכרה לשני שוכרים חדשים. בעקבות העבודות שהיה צריך לבצע בה על מנת שניתן יהיה להתגורר בה, היא הושכרה בפועל רק מ-01/03/07. השוכרים החדשים שיפצו את הדירה והתאימו אותה למגורים, ובתמורה לכך ויתר להם התובע על דמי שכירות לחודשים מרץ ואפריל 2007.

בכתב התביעה, מבקש התובע פיצוי בגין החלפת המקרר, רכישת והתקנת נברשת, עבודות נגרות בארונות, הוצאות בגין חומרי ניקוי וצבע, אובדן דמי שכירות, פיצוי בגין איחור במסירה וכן הוצאות משפטיות. סכום התביעה הכולל הועמד על סך של 15,951 ₪.

בכתב ההגנה, טען הנתבע, כי אכן, ניתנה לו בעל פה זכות סירוב ראשונה בנוגע לרכישת הדירה. לדבריו, הוא השקיע בדירה רק לאור ההבטחה, כי יתגורר בדירה זמן רב וכי תהיה לו זכות סירוב ראשונה כאמור. הנתבע הודה, כי חתם על ההסכם הנוסף עם התובע. לדבריו, הוא פינה את הדירה במועד, קרי: ביום 18/02/07. זאת, למעט בגדים שנותרו בארון ונלקחו למחרת. כשהדירה פונתה, הנתבע דאג להתקנת ארונות מטבח, שיש וכיור במצב מצוין ונקי. מדובר בארונות התואמים את המטבח ושאינם רקובים ואכולי תולעים, כטענת התובע. החורים בקירות הדירה נסתמו ולא היו כל שברים בחרסינה, כנטען. כשנכנס הנתבע להתגורר בדירה, היה בחדר האמבטיה מקרר בן 20 שנה שלא היה בשימוש. כשעזב את הדירה, הוא דאג לשים מקרר חלופי פעיל במצב תקין בהרבה מהמצב של המקרר שהיה בדירה כשנכנס להתגורר בה. בעת שנכנס לגור בדירה, הודיע הנתבע לתובע, כי בכוונתו לשפץ אותה שיפוץ כללי, ובמסגרת זו - להחליף את כל המנורות בדירה. כן אמר לו, כי אם ברצונו לשמור על חפץ - עליו לקחת אותו מהדירה, אולם התובע בחר שלא לקחת חפצים, כולל לא את המנורה העתיקה שלגביה טען.

בדיון הראשון שהתקיים בתיק טענו הצדדים את טענותיהם. לאחר שהצדדים הודיעו, כי יש להם עדים רבים, הוריתי על קיום דיון נוסף לשמיעת העדים. הנתבע לא התייצב לדיון הנוסף, ולכן - ניתן נגדו פסק דין. פסק דין זה בוטל לאור בקשתו של הנתבע ולאור הסכמת התובע.

בדיון השלישי שהתקיים בתיק שמעתי עדויות של עדים מטעם שני הצדדים.

בדיון העידו גב' כרמלה בוריה, אמה של השוכרת שהחליפה את הנתבע בדירה ואשר הכירה את הדירה בהיותה שכנה וגב' טולי כץ, רעייתו של התובע. אלה העידו באשר למצב הדירה לפני פינויה ולאחריו.

מטעם הנתבע העידו בדיון מר משה עמלטוב ומר רועי כהן. מר עמלטוב העיד, כי הוא ביצע את התיקונים בדירה כאשר הנתבע התכוון לעזוב אותה. לדבריו, הוא תיקן חורים בקירות וביצע תיקוני טיח. העד הסביר, כי הוא לא צבע את כל הדירה, אלא רק את החלקים שנראו לא טוב. תמורת עבודתו הוא קיבל סך של 1,200 ₪.

מר כהן תיאר את השיפוץ שערך הנתבע בדירה עם כניסתו אליה. עוד הוא הסביר, כי הוא לא זוכר שהיה ליקוי כלשהו בדירה בזמן שהיא פונתה, וכי הדירה הייתה נקייה ושטופה. לדבריו, הנתבע רק שיפר את מצבה של הדירה.

לבקשתו של הנתבע, הוריתי על קיום דיון נוסף על מנת לשמוע שלושה עדים נוספים שלו.

בהחלטתי שניתנה בסוף הדיון הוריתי לתובע להמציא לנתבע העתק מתקליטור שהכיל צילומים של הדירה כפי שצולמו על ידו בסמוך לפינויה על ידי הנתבע.

לדיון הנוסף, והאחרון בתיק, הגיע הנתבע ללא עדיו. הנתבע תירץ זאת בכך שלא קרא את פרוטוקול הדיון הקודם. על אף שניתנה לו הזדמנות לקיים דיון נוסף ולזמן את עדיו תוך תשלום הוצאות הדיון לתובע, בחר הנתבע לוותר על עדויותיהם של אלה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את טיעוני הצדדים ואת העדויות, וכן לאחר שחזיתי בתקליטור שבו נראים צילומי הדירה שצולמו על ידי התובע, החלטתי לקבל את התביעה. בתקליטור רואים בבירור את מצבה של הדירה. מצילומים אלה אשר בוצעו ביום 20/02/07 נראה בבירור, כי אין כל ממש בטענות הנתבע באשר למצבה של הדירה בעת שהוחזרה על ידו לתובע. אציין כי בתקליטור רואים ושומעים את העדה גב' כרמלה בוריה אשר העידה לפני .

בצילומים אשר בוצעו יומיים לאחר מועד הפינוי המוסכם, רואים בבירור כי הנתבע השאיר בגדים וחפצים שונים. זאת בניגוד לטענתו כי הושארו מספר בגדים אשר נלקחו על ידו יום אחד לאחר מועד הפינוי המוסכם.

בצילומים רואים כי ארונות המטבח החלופיים, אשר הותקנו בדירה הותקנו באופן לקוי ואינם מתאימים למבנה המטבח. ארון המטבח העליון לא תאם לארון התחתון. הארון היה מוזנח ובו חורים שנראה כי נוצרו על ידי תולעים. גם הארון התחתון לא התאים למבנה המטבח ונותרה מדרגה חשופה במקום בו היה ככל הנראה הארון המקורי.

באשר למקרר איני מקבל את טענת הנתבע כי השאיר בדירה מקרר במצב טוב יותר מהמקרר שהיה בה בעת שנכנס לגור בדירה. בצילומים נשמעת העדה מעידה על המקרר הישן שהיה בדירה ואשר לדבריה היה תקין. בצילומים רואים בבירור כי המקרר שהושאר בדירה על ידי הנתבע אינו ראוי לשימוש בני אדם.

עוד רואים בצילומים כי הדירה לא הוחזרה כשהיא נקייה וצבועה. בחלקי הדירה השונים לרבות הקירות, החרסינה והדלתות רואים חורים ונזקים שונים, אשר חייבו ביצוע תיקונים שונים וצביעתה של הדירה מחדש.

התובע צירף לכתב התביעה קבלה המוכיחה, כי נשא בתשלום של 1,000 ₪ בגין המקרר ומנורות תקרה. כן צירף התובע קבלות המוכיחות, כי נשא בתיקוני נגרות במטבח ובחדר השינה, רכישות חומרי צבע וניקיון בסך של 1,863 ₪. התרשמתי, הן מהצילומים והן מהעדויות ששמעתי כי מצבה של הדירה, כפי שנמסרה לתובע על ידי הנתבע, לא אפשר לתובע להשכירה במהלך מחצית החודש שלאחר מכן - 840 ₪ - והצדיק את הוויתור שויתר התובע על תשלום דמי שכירות לשוכרים החדשים עבור חודשים מרץ ואפריל 2007, בסך של 3,360 ₪.