כץ נ' מדינת ישראל

פסק דין

לפניי ערעור על החלטתו,במפורש החלטתו, של בית המשפט לתעבורה בת"א יפו (כב' הש' נהרי), שלא להיעתר לבקשה לאפשר למערערת לחזור בה מהודאה בעובדות אשר הציגה בפני בית משפט קמא.

הבקשה הוגשה בפני בית משפט קמא אחרי שלב שבו הוכרע דינה והורשעה בעבירה של נהיגה בשכרות ועבירות נוספות.

הבקשה לפי סעיף 153 לחסד"פ (נוסח משולב) התשמ"ב – 1982, דהיינו, בקשה לחזור מהודאה.

אין מדובר בבקשה הרגילה, הבאה על דרך כלל בפני שערי בית המשפט לחזור מהודאה, הבאה על דרך הכלל בעקבות הודעה שבאה בהמשך להסדר טיעון או לאחר גזר דין.

במקרה שבפנינו, הנסיבות הן מיוחדות: בא כוחה הקודם של המערערת, עו"ד יבגני יעקב, בתשובתו לאישום בפני בית משפט קמא, הודה בכל העובדות שבכתב האישום, והסכים לכך שראיות שנמצאות בתיק החקירה של התביעה יוגשו לבית המשפט מבלי שעורכיהם יחקרו.

הודאה זו, אותה הודאה בעובדות, אך נגבתה להם טענה שעומד למערערת סייג לאחריותה הפלילית.

הטענה הייתה שהמערערת אמנם הייתה שתויה, שיכורה בלשון פקודת התעבורה, אך היא הגיעה למצב זה לפחות באופן חלקי אחרי שמן דהוא, בלי ידיעתה, שפך אלכוהול לכוס מיץ האשכוליות שלה, במסגרת אירוע בו שהתה.

אמנם על פי טענה זו, הייתה המערערת שיכורה, אך זאת שלא מדעת, ולכן, אין להרשיעה בדין.

הטענה לא הייתה טענה בעלמא. לאחר שהתביעה סיימה באופן טכני את הבאת ראיותיה בהגשת המסמכים, המערערת עלתה לעדות ואף הביאה עד הגנה, עד שנכח באותו אירוע בו, עפ"י הטענה, נמהל מיץ האשכוליות ששתתה באלכוהול.

בית המשפט אפשר לצדדים, להגנה, סנגורה של המערערת, להגיש סיכומים בכתב והוא אכן עשה כן. לאחר שבחן את חומר הראיות, נתן בית משפט קמא הכרעת דין, ובה, לאחר דיון מעמיק, הוא דוחה את טענת ההגנה וקובע שאין הוא מאמין למערערת כי הייתה שתויה שלא מדעת, אלא שהייתה מודעת לכך שהיא שותה אלכוהול ושתתה מרצונה.

לחילופין, קבע בית המשפט קמא, שאף אם לא ידעה בפועל, הרי הייתה צריכה לדעת בנסיבות לעצמה איננה מלראות עובדה זו.

לאחר מתן הכרעת הדין, פנה לבית המשפט עורך דין אחר מטעמה של המערערת וביקש מבית משפט קמא לבטל את כל ההליך שהתקיים עד עתה, לאפשר למערערת לחזור בה מהודאתה, ולנהל משפט חדש.

כאן המקום לומר, כי סעיף 153 לחסד"פ מאפשר, אכן, הליך של חזרה מהודיה, אך בית המשפט, משבקשה כזו באה בפניו, ירשה זאת רק "מנימוקים מיוחדים שיירשמו".

בית משפט קמא שמע טיעונים, ושוב פעם בהחלטה מפורטת ומעמיקה, תוך שהוא בוחן את כלל הנקודות הרלוונטיות, דחה את הבקשה, ועל כך הערעור שבפנינו.

אחרי שנדחתה הבקשה, נשמעו טיעונים לעונש ונגזר דינה של המערערת.

כאמור, הערעור שבפניי, ההחלטה של כב' הש' נהרי, שלא לאפשר למערערת לחזור בה מהודאתה.

בא כח המערערת נסמך בערעורו על ע"פ 3754/91, מ"י נ' ד"ר קאסם סמחאת ואח', הוא טוען שנסיבותיו של אותו פס"ד וההלכה שלו מתאימים לנסיבותינו.

בצדק, ב"כ המערערת עושה אבחנה כפי שעושה הפסיקה, בין מי שמבקש לחזור בו מהודאה באופן כן, כדי למנוע עיוות דין שמא ייגרם לו, לבין מי שמבקש הזדמנות שנייה להביא את עניינו בפני בית המשפט, כקרוי בלשון העם "מקצה שיפורים".

אכן, בדרך כלל, טענת מקצה השיפורים נשמעת כלפי מי שנגזר עונשו, הוא אוכזב מגזר הדין, ואז הוא מבקש להחזיר הגלגל לאחור. אך במקרה שלנו ונסיבותיו, מדובר במקרה זה שהמערערת לא הודתה בכל העובדות הודאה שהביאה להכרעת דין מרשיעה, אלא הודתה בעובדות מסוימות, וטענת טענת ההגנה, שעפ"י הכלל בעניין סייגים, נטל השכנוע עלייה, ולכן, העידה ולכן הועד עד הגנה מטעמה. ומשנכשלה בהגנתה ובית משפט קמא דחה אותה, ביקשה לשנות את רוע הגזירה ולנהל את משפטה מחדש ולחזור בה מהודאתה.