כץ נ' מגרלישוילי

פסק דין

1.זו תביעה לפיצוי כספי עקב תאונת דרכים מיום 12.1.13 שבה היו מעורבים הקטנוע של התובע והמונית של הנתבע.

התובע עותר לסכומים הבאים:

א. שווי הקטנוע 12,009 ₪

ב. שכ"ט שמאי 700 ₪

ג. הפרשי הצמדה 149 ₪

סה"כ 12,858 ₪

הקטנוע הוכרז כאובדן כללי.

2.התובע טען שנסע בצומת של הרחובות מימון – מוריה, כאשר לפני הנתבע שיצא מרחוב מוריה תמרור עצור. הנתבע לא עצר ונכנס לצומת בצורה רשלנית. כתוצאה מכך התובע על מנת להתחמק מהתנגשות נאלץ לסטות שמאלה ונפל בחוזקה על הכביש עם הקטנוע.

"לא הייתה לי ברירה אלא להתחמק ובגלל זה אבדתי את השליטה.... לא בגלל המהירות" (עמ' 1 בין השורות 15-16).

3.גרסת הנתבע הייתה שונה. הוא טען שאכן עצר בקו העצירה ואז התקדם כדי לשפר את שדה הראיה שלו.

"פתאום הגיח (התובע) מהצד ובמהירות מצד שמאל, התובע החליק ונפל" (עמ' 2 שורות 10-11).

מר יוסי עטיה שנסע עם הנתבע אשר, כללית ,את דברי הנתבע. לדבריו הנתבע התקדם מכיוון "שראינו שאין אף אחד" (שם שורה 23).

4.להשלמת התמונה יש להוסיף כי התאונה נחקרה על ידי משטרת ישראל אשר בחרה לסגור את התיק מחוסר עדים ניטרליים.

כמו כן ניכר הדבר שחברת הביטוח של הנתבע לא הסכימה לייצגו בתיק משום שהפר את תנאי הפוליסה בכך שנהג בזמן שלילה. לטענת הנתבע לא היה ער שנהג בשלילה (עמ' 2 שורה 6).

5.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי לקבל את התביעה ולהלן הנימוקים לכך:

א. כללית, העדפתי את גרסת הנתבע לעומדת דברי הנתבע והעד שלו. דברי התובע היו עקביים ומשכנעים והתיישבו עם הודעתו למשטרת ישראל.

ב. הנתבע והעד שלו טענו שהנתבע עצר, בקו העצירה, התקדם ועצר שנית על מנת לשפר שדה ראיה.

אם כך היו באמת פני הדברים היה הנתבע חייב להבחין בתובע אשר התקדם לצומת.

ג. לכן מסקנתי היא שהנתבע נכנס לצומת מבלי לעצור ומבלי לנקוט בזהירות הנדרשת.