כץ נ' חברה לבטוח ואח'

פסק דין

התובע הגיש תביעה כספית, על סך של 4,294 ₪, בגין נזקים שנגרמו לרכבו בתאונת דרכים מיום 15/6/12.

על פי כתב התביעה, התובע החנה את רכבו בצמוד למדרכה בסמוך לבית אמו. כאשר חזר התובע לרכב, ראה כי נגרם נזק לרכבו וכי לשמשת החלון הקדמי של הרכב הוצמד פתק בו צוין בין היתר מס' הרכב הפוגע ופרטי עד הראיה לתאונה.

על פי מס' הרישוי שצוין בפתק הגיע התובע לחב' הביטוח איילון, מבטחת הרכב. מאחר ולא היו בידי התובע פרטי בעל הרכב, הוגשה התביעה בתחילה כנגד המבטחת חב' הביטוח איילון.

בכתב ההגנה טענה חב' הביטוח איילון כי הרכב המבוטח באמצעותה כלל לא היה מעורב באירוע, וככל הנראה עד הראיה אשר מסר לתובע את הפרטים שגה ברכב ו/או במספר הרישוי, שכן אין התאמה בין הרכב הנטען לרכב המבוטח.

בדיון שהתקיים בפני ביום 2.1.13 ולאחר שנמסר על ידי נציג חברת הביטוח כי הרכב רשום על שם גנש אלברט ונמצא בחזקתו של מר גנש פיליפ, ניתנה החלטה על צירופם כנתבעים נוספים.

בדיון הנוסף שהתקיים בפני העידו התובע, מר עזרא ארז עד הראיה, ומר גנש פיליפ. יוער, כי בהתאם לרישיון הרכב שהוצג הרי שהבעלים הרשום של הרכב הינו מר גנש פיליפ.

התובע העיד כי כאשר הגיע לרכבו החונה הבחין כי הרכב נפגע בפגוש האחורי וכי לוחית הרישוי זרוקה על הרצפה. על שמשת החלון הקדמי מצא את הפתק בו נכתב: " רכב מס' 15-401-60 מסוג טויוטה בצבע זהב פגע ברכב שלך מאחור וברח". כן צוין בפתק שמו של עד הראיה ומס' הטלפון שלו (הפתק הוגש וסומן ת/1).

מר עזרא ארז העיד כי הוא שכתב בכתב ידו את הפתק (ת/1) והצמידו על שמשת חלון רכב התובע.

העד העיד כי ראה רכב מסוג טויוטה שמנסה לחנות אחרי רכב התובע. לגרסתו, היה באותה העת בתוך רכבו, שמע בום חזק וראה את הפגיעה ברכב התובע. לאחר שכבר עבר בנסיעה איטית את רכב התובע הסתכל במראה ורשם את מס' הרכב הפוגע.

העד העיד כי הוא בטוח כי מס' הרכב שרשם בפתק הוא מס' הרכב של הפוגע. לטענתו, מאחר וראה את מספר הרכב דרך המראה ברכבו חשש כי אולי קרא הפוך את מס' הרכב אבל העיד כי "בדקתי את עצמי וראיתי שגם כאשר מסתכלים במראה לא רואים את זה הפוך".

אין חולק כי רכב הנתבעים הינו בצבע כסף וכי בפתק ציין עד הראיה כי הרכב הפוגע הינו בצבע זהב. העד נשאל לעניין זה והשיב כי ככל הנראה התבלבל בכל הנוגע לצבע הרכב הפוגע.

עוד העיד כי ראה את הנהג יוצא מהרכב הפוגע ואולם, אינו יודע לתאר את אותו אדם, למעט היותו מבוגר ומקריח, אך טען כי בוודאות אין מדובר בנתבע 3 שנמצא באולם ביהמ"ש.

הנתבע 3, גנש פיליפ, העיד כי הוא הבעלים של הרכב וכי מי שנוהג דרך קבע ברכב הינם אשתו, אביו והוא בעצמו. עוד העיד כי יש לו חניה פרטית ברחוב הסמוך, כ-150 מטרים ממקום התאונה, ומשכך אין זה סביר כי יחנה את הרכב במקום בו אירעה התאונה כנטען ע"י התובע. לטענתו, בירר עם אביו ואשתו האם מי מהם היו מעורבים בתאונה הנטענת והם שללו זאת. עוד העיד כי כחודש וחצי לפני האירוע הנטען בכתב התביעה עבר רכבו תאונה במהלכה נפגע מאחור.

דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי העדויות בפני, איני סבורה כי התובע הוכיח ברמת ההוכחה הנדרשת כי רכב הנתבע 3 הוא שפגע ברכבו.

אין חולק כי התובע כלל לא ראה את התאונה וכי תביעת התובע נסמכת כולה על עדות עד הראיה מר עזרא ארז.

אמנם, מר ארז העיד כי ראה בוודאות את הפגיעה ברכב התובע. יחד עם זאת, לא שוכנעתי במידה הנדרשת כי עד הראיה ראה את רכבו של הנתבע 3 פוגע ברכב התובע.

אין חולק כי רכבו של הנתבע 3 הינו בצבע כסף בעוד עד הראיה ציין בפתק שנרשם על ידו כי הרכב הפוגע היה בצבע זהב. מדובר בפרט מהותי אותו ציין עד הראיה בפתק מיד לאחר שראה את התרחשות התאונה.

באשר למס' הרכב הפוגע, עד הראיה העיד שראה את מס' הרישוי ורשם אותו רק לאחר שעבר את מקום התאונה תוך שהוא מביט במראה בתוך רכבו. העד העיד כי חשש כי אולי קרא הפוך את מס' הרכב דרך המראה אך לאחר מכן בדק את עצמו ונוכח כי גם כאשר מסתכלים במראה לא רואים את המספר הפוך.