כץ נ' גזית ואח'

פסק דין

בפני תביעה לפיצויים בגין פגיעה ברכב. התובע הינו בעליו של אופנוע מסוג הונדה מ.ר. 4975568. הנתבע 1 הינו הבעלים או הנהג במועד הרלוונטי, של רכב מסוג טויוטה מ.ר. 7712614. הנתבעת 2 הינה מבטחת רכבו של הנתבע 1.

ביום 29.11.09 החליק התובע עת נסע באופנועו ברח' אבא הלל ברמת גן. לטענת התובע, הוא נסע באופנוע בנתיב השמאלי של הדרך ואילו רכבו של הנתבע 1 עמד לימינו בנתיב הימני. לפתע, טוען התובע, סטה הנתבע 1 שמאלה בפתאומיות וכדי להמנע מפגיעה בו נאלץ התובע לסטות אף הוא במהירות. סטיה זו לטענתו,היא שגרמה לו להחליק ולהפגע, כאשר מיד לאחר מכן יצא הנתבע 1 מרכבו, התנצל בפניו, סייע לו ואף הסיעו לבית החולים לשם קבלת טיפול רפואי. לפיכך, טוען התובע, אחראי הנתבע 1 לתאונה ונראה כי נהג ברשלנות ובחוסר זהירות שאינם מתאימים לתנאי הדרך. כתוצאה מאותה פגיעה, טוען התובע כי נגרמו לו נזקים בסך של 7,721 ש''ח, הכוללים נזק כמפורט בדו''ח שמאי, שכ''ט השמאי ו- 1,000 ש''ח בגין כאב וסבל ובזבוז זמן.

הנתבעים אינם מכחישים את נוכחות הנתבע 1 באתר התאונה אך כופרים בכל חבות. לטענת הנתבעים, אוטובוס חסם את נתיב נסיעתו של הנתבע 1 ובמצב זה, ביקש הנתבע 1 לבחון את האפשרות לסטות שמאלה כדי לעקוף אותו. הנתבע 1, לטענתו, אותת על כוונתו לסטות מהנתיב והתבונן במראה כדי לבחון את האפשרות לעשות כן. עודו בעצירה מלאה ובטרם הספיק ולו להתחיל בנסיעה, הבחין הנתבע 1 באופנוע של התובע כשהוא מחליק ונפגע. החלקת האופנוע, איפוא, לטענת הנתבעים, נבעה כולה מחוסר זהירות של התובע, חוסר מיומנות ונסיעה שלא בהתאם לתנאי הדרך. הנתבעים מוחים על הניסיון לייחס לנתבע 1 הודאה או רשלנות רק על זה שגילה אזרחות טובה ונזעק לעזור לתובע. בנוסף, מכחישים הנתבעים את הנזק הנתבע ובפרט את זה המתבסס על חוות דעת השמאי. הנתבעים מציינים שלא הוצגה אסמכתא לתיקון האופנוע, שלא הוצגה אסמכתא לאי קיומם של נזקים לפני האירוע ואף מכחישים את ראש הנזק המתייחס לארגז האחורי.

בדיון אשר התקיים בפני העיד התובע ואף נחקר על ידי נציג הנתבעת 2. אף הנתבע 1 העיד בפני ומסר את גרסתו להשתלשלות האירועים.

אין מחלוקת בין הצדדים כי עובר לביצוע התאונה נסע התובע בנתיב השמאלי, כאשר התובע עומד בנתיב הימני. אין מחלוקת בין הצדדים כי במצב זה, ביקש הנתבע 1 לסטות שמאלה לנתיב בו נסע התובע ואין מחלוקת בין הצדדים כי במצב זה אף החל הנתבע 1 להוציא כוונתו אל הפועל, ולפחות אותת על כוונתו לעשות כן. המחלוקת בין הצדדים למעשה מתייחסת לשאלה העובדתית באם תוך כדי מימוש כוונתו זו, הספיק הנתבע 1 גם להתחיל ולסטות לנתיב בו נסע התובע אם לאו.

אין ספק כי כאשר אדם מבקש לסטות מנתיבו לנתיב אחר, מוטלת עליו החובה לעשות כן בזהירות ולתת זכות קדימה לנוסעים בנתיב אליו הוא מבקש לסטות. לאחר ששמעתי את גרסאות הצדדים, עדיפה עלי גרסתו של התובע. לא סביר בעיני, כי התובע היה מחליק לולא הבחין בתחילת סטייתו של הנתבע 1 מנתיבו, סטייה אשר שומה היה על הנתבע 1 להתחיל רק לאחר וידוא כי הנתיב פנוי. זאת ועוד, חיזוק לכך אני מוצא, הן בדיווח אשר העביר התובע לחב' הביטוח שלו ואשר השרטוט אשר הוצג בפני תואם את גרסתו בתיק זה. חיזוק נוסף אני מוצא בכך שהנתבע 1 מסר לתובע את מלוא פרטיו תוך כדי נסיעה לבית החולים, אך לא ציין ולו ברמז, כי הוא עושה כן בלא להודות באחריות כלשהי לאירוע. אכן, התנהגותו של הנתבע 1 מיד לאחר הפגיעה הייתה ראויה ואף מעבר לחובה הבסיסית הנדרשת מכל אדם. על התנהגות זו יש לציין את הנתבע 1 לשבח, אך אין בכך כדי לגרוע מאחריותו לעצם הפגיעה. לא מצאתי בטיעוני הצדדים משום ייחוס רשלנות תורמת לתובע. טענות בדבר נסיעה שלא בהתאם לתנאי הדרך, לא ניתן לטעון בעלמא ובלא אסמכתא וכזו לא הוצגה בפני.

אשר לנזק הנתבע, לא מצאתי בטיעוני הנתבעים משום הצדקה לסטייה מקביעת השמאי. לעניות דעתי, כאשר צד נפגע מבסס את נזקיו אך ורק על חוות דעת שמאי, עליו ליתן הסבר לאי ביצוע התיקון בפועל. הסבר שכזה ניתן על ידי התובע בצירוף חשבוניות המעידות על תיקון חלקי שעשה, לרבות תיקון נזק אשר לא נכלל כלל בחוות דעת השמאי ולכן גם לא נכלל בסכום התביעה. מאידך, דווקא לנוכח התנהגותו הראויה של הנתבע 1, אינני סבור שיש מקום לפסוק לתובע את הסכומים הנדרשים על ידו בגין עגמת נפש.

אשר על כן, הנני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים לפצות את התובע בסך של 6,621 ש''ח. כמו כן יישאו הנתבעים בהוצאות התובע בגין הליך זה בסך של 500 ש''ח.

מובהר לצדדים כי ניתן לבקש רשות ערעור על פסק הדין בתוך 15 יום מהיום.

ניתנה והודעה היום ח' אב תש"ע, 19/07/2010 במעמד הנוכחים.

אילן רונן, שופט

הוקלד על ידי: רבקה אראל צימרמן התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: