כץ-מנדלבאום ואח' נ' קנול רות ואח'

פסק דין

1.תביעה לסילוק יד, צו מניעה קבוע, צו עשה ותביעה כספית על סך 372,944 ש"ח. ביסוד התביעה סכסוך בין בעלי חלקות סמוכות בגוש 6417. התובעים טוענים כי לצורך ביצוע עבודות בניה במגרש הסמוך, פלשו הנתבעים לאדמתם תוך גרימת נזק לחצרם. כפי שנראה להלן, במהלך השנים ניתן מענה לסעדים השונים שנתבקשו, וכל שנותר להכרעה כיום הוא שאלת התביעה הכספית. זאת ועוד, בעניינם של הנתבעים 5, 6 ו-10 ניתנו פסקי דין בעבר. פסק דין זה מכריע בסכסוך שבין התובעים לנתבעים הנותרים (1-4, 7-9).

התביעה

2.באוגוסט 2005, החלו הנתבעים לבצע עבודות חפירה לצורך בניה במגרש הגובל. הנתבעים פעלו בניגוד לתוכנית הבניה שהגישו וביצעו חפירה עמוקה באדמה תוך הסגת גבול ומבלי לבנות קיר בטון לתמיכה. כתוצאה מכך, ארעה מפולת בחלקו הדרומי של מגרש התובעת, אשר גרמה לאיבוד עצים שהיו שתולים בסמוך לגבול שבין המגרשים. הנתבעים כרתו עצים נוספים מבלי שביקשו את רשות התובעת. הנתבעים החלו בעבודות יציקה סמוך למגרש התובעת מבלי ששמרו על מרחק מספיק כאמור בהוראות התב"ע ובנו במגרש הגובל תוך קרבה אסורה לקו המגרש של התובעת. הנתבעים פעלו בניגוד לתב"ע ולהיתר הבניה, וגרמו לתובעת מטרד בצפיפות בניה, חסימת אור ואויר ושלילת הפרטיות.

3.בטענה להסגת גבול במקרקעין עובר נטל הראיה אל הנתבעים להוכיח כי המעשה נשוא התביעה נעשה כדין. התובעים עותרים לסילוק ידם של הנתבעים ממגרש התובעת ולחייבם בסכום התביעה הכולל 172,944 ₪ בגין נזקים ממוניים שנגרמו להם, ביניהם עלות השבת גינתם לקדמותה, עלות תיקון סככת החניה, דמי שימוש ראויים ועוד. כמו כן עתרו התובעים לתשלום סך של 50,000 ₪ לכל אחד מיחידי התובעים בגין פיצוי עבור נזק שאינו ממוני .

4.בין עילות התביעה מונים התובעים את העילות הבאות: פלישה לפי ס' 16 לחוק המקרקעין תשכ"ט 1969; הסגת גבול לפי ס' 29 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], והעברת נטל הראיה לפי ס' 30 לפקודה; מניעת תמיכה לפי ס' 48א' לפקודה, בגין חפירה במגרש הגובל; עצם הסגת הגבול והבניה בסמיכות, הינה בניגוד להיתר הבניה והתב"ע ועבירה על ס' 145, 204 לחוק התכנון והבניה, והפרת חובה חקוקה לפי ס' 63 לפקודה; שלילת פרטיות בבניה הקרובה וחסימת אור ואוויר מעבר לסביר המהווים מטרד ליחד על פי ס' 44(א) לפקודה; מניעת אור שמש לפי ב' 48 לפקודה; הפרעה לשימוש בהתאם לס' 17 לחוק המקרקעין; נטילת אדמה, דהיינו גזל בהתאם לס' 52 לפקודה; הסגת גבול במטלטלין לפי ס' 31 לפקודה; עיכוב נכס שלא כדין בהתאם לס' 50 לפקודה, והעברת נטל הראיה על הנתבעים.

ההגנה

5.התובעת היא שפלשה למקרקעי הנתבעים, זאת ע"פ תשריט שערכו מהנדסים ומודדים מטעם התובעת. סככת החניה של התובעת, החניה עצמה ושער הברזל אליה נמצאים במגרש הגובל ומפריעים לנתבעים לבצע את עבודות הבניה במגרשם. הנתבעים אינם משיגים את גבול התובעת. בנייתו של קיר הבטון הופסקה עוד בטרם הגשת התביעה. החפירה בוצעה נעשתה בהתאם לתוכניות ולהיתרים הקיימים. הנתבעים אינם מתכחשים לחובתם בבניית קיר הדיפון ומילוי האדמה, אולם לטענתם טרם הגיע מועד ביצוע העבודות, והן יושלמו לאחר תום בניית הקירות. כן נטען כי לא נכרתו עצים כנטען, אלא שיחים שנעקרו כתוצאה מביצוע עבודות החפירה, שלא היו בתחום מגרשה של התובעת. על פי תשריט המגרשים נראה כי נותרו חמישה עצים בגבול המפריד בין המגרשים. לגבי חלק מהעצים נכרתו צמרותיהם וענפיהם בלבד ללא גדימת הגזעים, זאת לאחר שחרגו לתוך מגרש הנתבעים ולאור קבלת אישור מאת מפקח הבניה מטעם העירייה. קווי הבניין מצויים במרחק של 6-8 מ"ר מגבול המגרשים למעט נקודה אחת הנמצאת בפינת גבול המגרשים (מסומנת בספרה 99) הנמצאת במרחק של 3.5 מ"ר מקו הבניין. לא זו אף זו, לתובעים לא נגרם כל נזק.

דיון:

6.התובעת 1 היא הבעלים הרשום של בית ומקרקעין ברחוב המלאכה 14 ברמת השרון, הידוע כגוש 6417 חלקה 421 (להלן: "המגרש" או "חלקה 421"). התובעים 2-3 הם הורי התובעת ומחזיקים בפועל במגרש התובעת ממועד רכישתו, מזה 35 שנה. התובע 4 הוא אחי התובעת ומתגורר עם הוריו מזה כעשר שנים.

7.הנתבעים 1-2 הם הבעלים הרשום של מגרש הגובל במגרש התובעת מצד מערב ודרום, והידוע כגוש 6417 חלקה 422 (להלן: "המגרש הגובל" או "חלקה 422"). הנתבע 3 רכש את המגרש הגובל מן הנתבעים להקמת בית דירות ולטובתו רשומה הערת אזהרה בלשכת רישום המקרקעין. הנתבעים 4-5 בהתאמה הם היזם וקבלן עבודות הבניה במגרש הגובל. הנתבעת 5 היא חברה אשר מנהלה הוא הנתבע 6, שניהל את העבודות בשטח. הנתבע 7 הוא שותפו של הנתבע 3, ונתבעים 8-9 הם בעלי מניות ומנהלי הנתבעת 4. נתבע 10 הצטרף כמנהל עבודה מטעם הנתבעים סמוך לספטמבר 06.

8.בתחילה הוגשה התביעה ע"י התובעת 1 בלבד. עם התמשכות ההליכים הוגשו שלוש בקשות לתיקון כתב התביעה: ביום 19.10.2006 הוגשה בקשה להוספת התובעים 2-4 ולהוספת הנתבעים 6-9. ביום 25.10.06 הוגשה בקשה שנייה להוספת הנתבע 10 לכתב התביעה וביום 19.8.07 הוגשה בקשה שלישית לתיקון כתב התביעה: הפחתת סכום התביעה, הוספת התובעים 2-4 והוספת הנתבעים 6-10. כתב ההגנה תוקן בהתאם. כתב התביעה האחרון הוגש ביום 30/01/08 בסכום הנקוב לעיל.

9.ביום 23.03.06 ניתן ע"י כבוד השופט טובי פס"ד חלקי על דרך הפשרה, לפיו הסכימו הצדדים כי הנתבעים יבצעו את בניית הקיר התומך בגבול החלקות, תוך 45 ימים בפיקוח המודד מר סיני גורדון. כן הוסכם כי העצים המצויים במגרש התובעת יותרו על כנם, ואילו העצים המצויים בחלקת הנתבעים יוסרו. נקבע כי העבודות יתבצעו במגרש הנתבעים ולא תותר הכניסה למגרש התובעת לצורך ביצועם. בהחלטת ביהמ"ש מיום 4.12.06 מונה השמאי והמהנדס מר אייל שנהב כמומחה מטעם ביהמ"ש, לפיקוח על ביצוע העבודה עד להשלמתה.

10.בדיון מיום 26/03/06 מסר ב"כ התובעים כי התובעים אינם עומדים על צו המניעה לאסור את המשך הבניה בחלקה 422, אלא עומדים על קבלת צו עשה זמני להקמת קיר תומך בחלקה המערבי, ולהשיב המצב לקדמותו. הצדדים הסכימו כי יוקם קיר תומך בפיקוחו של המודד סיני גורדון ועל פי הנחיותיו. הוסכם כי העצים המצויים בשטח חלקה 422 יוסרו בעת בניית הקיר וכי העצים במגרש התובעים לא יוסרו בכל דרך שהיא. הוסכם כי לא תותר כניסה לשטח המגרש וכי השאלה הכספית אשר בבסיס התביעה כמו גם שאלת החנייה הפולשת לחלקה 423 נשארו במחלוקת.

11.בדיון מיום 01/04/08 ניתנה החלטה ע"י כבוד השופט טובי באשר לנתבע 10, כך שב"כ התובעים ימציא לו את כתב התביעה המתוקן, וכתב הגנה מטעמו יוגש בהתאם למועדים הנקובים בתקנות. ביום 21/07/08 הוגשה פסיקתא לחתימה למתן פס"ד כנגד הנתבע 10 לאחר שניתן תצהיר כי כתב התביעה המתוקן נמסר לאחיו של הנתבע 10. ביום 22/07/08 ניתן פס"ד כנגד הנתבע 10 לסילוק יד ממגרש התובעים ולתשלום סכום התביעה בסך 372,944 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (30/01/08) וכן אגרת משפט, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪ + מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסה"ד.

12.ביום 08/07/09 אמורה היתה להתקיים ישיבת הוכחות אשר אליה התייצבו אך התובע 2 והתובע 4, ומטעם הנתבעים, הנתבע 6 בלבד. זאת על אף שמועד הדיון נקבע בנוכחות ב"כ הנתבעים 1-4, 7-9. בדיון העיד התובע 4 מטעם התובעים, תצהירו סומן ת/1, והנתבע 6 העיד מטעמו ומטעם הנתבעת 5. התביעה נגד הנתבע 6, הקבלן שביצע את העבודות בשטח – נדחתה. כבוד השופט טובי פסק, בין היתר:

"התביעה כנגד הנתבע 6 נדחית.

עסקינן בקבלן שביצע עבודות בנייה בהתאם להיתר בנייה כחוק.

לא הוכח כלל ועיקר שהכניסה למקרקעין של התובעים גרמה להם נזק.

מחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט עולה בבירור כי הגדר נבנתה בסופו של יום במגרש הסמוך, ולא במקרקעין של התובעים.