כץ מאיר נ' בטוח לאומי-סניף ירושלים

פסק דין

תביעה זו הוגשה נגד החלטת פקידת התביעות (נפגעי עבודה) מיום 9.9.08 בה דחתה את תביעת התובע להכיר באירוע מיום 19.9.06 כ"תאונת עבודה" לפי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995.

תביעת התובע לדמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה הוגשה לנתבע ביום 18.6.08. בהודעה תיאר התובע את הפגיעה, שאירעה על פי הטענה ביום 19.9.06, כך:

"נהלתי מטווח לאנשי כתות הכוננות של אפרת מטווח חטמ"ר עציון. אחד מאנשי כתות הכוננות ירה לפתע, לאחר סיום מקצה ירי ולאחר שהורדתי את אוזניות המגן מאוזניי הירי התבצע במרחק של מטרים ממני כשצדי הימני פונה את היורה. מיד הרגשתי צלצולים חזקים מאד באוזניים וכאבי ראש".

תביעת התובע נדחתה בנימוק שפקידת התביעות לא מצאה כי ביום 19.9.06 אירע לתובע אירוע תאונתי כלשהו במהלך עבודתו שהביא לנזק בשמיעתו, וכי הפגימה הנטענת – טנטון וירידה בשמיעה - נובעת ממחלת אזניים – תהליך תחלואתי טבעי, שהוא הגורם העיקרי לפגימה.

בשלב זה עומדת להכרעתנו המחלוקת לעניין התרחשותו של אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתו של התובע.

גרסת התובע

גרסת התובע בתצהיר עדותו הראשית היתה כדלהלן: הוא שימש כסגן קצין בטחון של המועצה המקומית אפרת וכמפקד כיתות הכוננות שלה. ביום 19.9.06 בוצע מטווח לכיתות הכוננות, והוא שימש כמפקד המטווח וכמדריך ירי יחד עם מר בעז פלטשר. בעת הפסקה שבצעו בירי, הוא הוריד את אוזניות המגן כדי לשוחח עם מר פלטשר, כשגבו אל קו היורים שהיה כ-2-3 מטרים מאחוריו. לפתע נשמע ירי מהיר של מספר כדורים מאחוריו והוא הרגיש מיד שהוא לא שומע. לאחר מספר שניות חזרה אליו השמיעה באופן חלקי והוא הרגיש כאב ראש ושמע אנשים צועקים ליורה להפסיק לירות. הוא הבחין בכך שהיורה היה יצחק שיינבך. הוא תפס את אזניו הכואבות בשתי ידיו והלך לשבת בצד על הסוללה כדי לנוח וכעבור כעשרים דקות השתפרה הרגשתו והוא חזר לאימון.

התובע מעיד בתצהירו כי סבל מצלצולים באזניו ומירידה בשמיעה ופנה לראשונה לקבלת טיפול רפואי בעניין הטנטון ממנו סבל כשלושה חודשים לאחר המטווח.

מטעם התובע הוגש תצהירו של מר פלטשר, שנחתם על ידו ביום 13.12.09. לדבריו הוא שמש כמדריך ירי במטווח יחד עם התובע. לקראת ערב הסתיים מקצה ירי והוא שוחח עם התובע כשפניו אל קו היורים ואילו התובע עמד כשגבו אל המתאמנים. לפתע הוא שמע אחד המתאמנים צועק "חבר'ה, אני יורה". מר פלטשר, שראה את האיש המתכונן לירי, הספיק, בשבריר השניה שלפני תחילת הירי, להרים את אוזניות המגן שהיו על צווארו אל אזניו, אך התובע, שלא ראה את המתחרש, לא הספיק לשים את האוזניות על אזניו כשהחל הירי, שהתבצע במרחק של 2-3 מטרים מהתובע, ובמסגרתו נורו מספר כדורים בודדים. מר פלטשר הורה ליורה לחדול ולאחר כמה שניות הוא ראה את התובע ניגש לסוללה שבצד ומתיישב ושם את ראשו בין שתי כפות ידיו. הוא ניגש אל התובע ושאל אותו אם הוא בסדר והתובע השיב לו כי הוא זקוק למספר דקות מנוחה. מר פלטשר הדגיש בתצהירו כי איננו זוכר מי היה הלוחם שירה, אך הוא זוכר שיצחק שיינבך השתתף במטווח.

האם התובע הרים את הנטל להוכיח את גרסתו?

אין מחלוקת כי על התובע רובץ הנטל להוכיח כי גרסתו מסתברת יותר מגרסת הנתבע. התובע טוען כי עמד בנטל זה ואילו הנתבע כופר בכך.

הערכת גרסת התובע ובחינת השאלה אם היא הוכחה במאזן ההסתברויות, מחייבות בחינתה אל מול כלל הראיות שהוצגו בתיק.

לעניין זה עלי להתייחס הן לעדויות המתארות את אופן התרחשותו של האירוע הנטען והן לעובדות חיצוניות רלוונטיות, כגון הטיפול הרפואי שהתובע קיבל.

לעניין הטיפול הרפואי – אין מחלוקת כי התובע פנה לראשונה לקבלת טיפול רפואי בעניין הטנטון ממנו סבל, רק ביום 26.12.09 – למעלה משלושה חודשים לאחר האירוע הנטען.

לעניין העדויות בדבר אופן התרחשות האירוע הנטען, עלי לבחון את עדויות התובע ומר פלטשר, וכן את עדותו של מר יצחק שיינבך שהובא לעדות מטעם הנתבע, וכן הודעתו של מר שינבך מיום 8.9.09 בפני חוקר הנתבע (נ/1).

אשר לשאלת התיישבות גרסת התובע עם פנייתו לראשונה לטיפול רפואי ביום 26.12.09 – מקובלת עלי עמדת הנתבע כי עובדה זו מכרסמת בסבירות גרסת התובע. התובע טוען בתצהירו כי הכאבים באוזניו הלכו ופחתו לאחר המטווח, אך נותרו צלצולים באוזניים שהוא חי איתם וקיווה שיעברו עם הזמן.

הסבר זה מוקשה בעיניי. לא סביר שאדם יתהלך במשך שלושה חודשים עם צלצולים באוזניים מבלי שיפנה לרופא לנסות להיטיב את מצבו.

אשר לעדויות בדבר אופן התרחשות האירוע, אני מתקשה לקבל כמהימנה את עדותו של מר פלטשר, שעדותו הובאה כדי לתמוך בגרסת התובע.

מר פלטשר טען, הן בתצהירו והן בחקירתו הנגדית, שהוא ראה את היורה מתכונן לירי (סעיף 4 לתצהירו) ולאחר הירי הוא חדל את היורה (סעיף 6 לתצהירו). בחקירתו הנגדית טען שהוא ניגש אל היורה ושם את היד על כתפו (עמ' 4, שורה 13). לאחר מכן הוא ניגש אל התובע שהלך לנוח בסוללה, וראה אותו מחזיק את כפות ידיו על אזניו. מר פלטשר אמר בעדותו שהירי שהתבצע הי "פסול לחלוטין. זה לא אמור לקרות" (עמ' 2, שורות 8-10).