כץ ואח' נ' מ.א.י. בילו סנטר יזום פרויקטים וארועים (2009) בע"מ ואח'

פסק דין

לפניי תביעה כספית בסך של 91,787 ₪, שעניינה הפרה נטענת של הסכם למתן שירותי יחסי ציבור למועדון, אשר בבעלות הנתבעים.

רקע עובדתי וטענות הצדדים

1.במועדים הרלוונטיים לתביעה, עסק התובע בתחום יחסי ציבור, ואילו הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") היתה המפעילה והבעלים של מועדון ה-"קווינס" בקריית עקרון (להלן: "המועדון") והנתבע 2 (להלן: "הנתבע") מנהלה.

2.ביום 2.4.10 נכרת בין התובע לבין הנתבעת הסכם, על פיו התחייב התובע לקיים במועדון מסיבות ולקדמן באמצעות יחסי ציבור, ומנגד, התחייבה הנתבעת להעמיד לרשותו את המועדון בכל ערבי שישי, למעט ערבי שישי בהם יחולו ימי אבל או זיכרון, החל מיום 30.4.10 ולתקופה בלתי קצובה (להלן: "ההסכם"). הנתבע ערב לכל התחייבויות הנתבעת בהסכם, על פי כתב ערבות מיום 2.4.10 (העתק ההסכם וכתב הערבות צורף כנספחים 1 ו-2 לתצהיר עדות ראשית מטעם התובע).

3.בסעיף 3.3 להסכם נקבע כי כל צד יהא רשאי להודיע למשנהו על הפסקת ההתקשרות האמורה בהסכם, ללא נימוק וללא הסבר, ובלבד שההודעה תעשה בכתב ובהודעה מוקדמת מראש (להלן: "ההודעה המוקדמת").

4.החל מיום 30.4.10 קיים התובע סדרת מסיבות במועדון, העונה לשם "ימים טובים" (להלן: "ליין המסיבות").

5.מעת לעת הוצאו כנגד המועדון צווי סגירה מינהליים ו/או משטרתיים (להלן: "צווי הסגירה"). עיקר המחלוקת בין הצדדים סובב סביב השאלה האם זכאי התובע לתמורה בגין ימי שישי בהם המועדון היה סגור מחמת צווי הסגירה, כמפורט להלן:

א.ביום שישי, ה - 6.8.2010, היה המועדון סגור עקב צו סגירה מינהלי אשר הוצא על ידי המועצה המקומית קריית עקרון צו סגירה מינהלי מיום 4.8.2010;

ב.בערב שישי, ה- 12.11.10 וביום 19.11.2010, היה המועדון סגור עקב צו סגירה משטרתי מיום 7.11.2013 למשך 14 יום;

ג.בערב שישי, ה- 10.12.10 וכן בערבי שישי ה- 17.12.10 וה- 24.12.10, היה המועדון סגור עקב צו סגירה משטרתי מיום 10.12.2010 למשך 21 יום.

(העתק צווי הסגירה צורף כנספחים 8-11 לתצהיר עדות ראשית של התובע).

6.במכתב מיום 19.10.10, הודיעה הנתבעת לתובע דבר ביטול ההסכם תוך שדרשה ממנו להמשיך ולספק שירותיו למשך 60 ימים נוספים ועד ליום 17.12.10 (להלן: "הודעת הביטול"). הודעת הביטול נמסרה לתובע ביום 29.10.10 (ראה סעיף 7.2 לכתב ההגנה) (העתק הודעת הביטול צורף כנספח 4 לתצהיר עדות ראשית מטעם התובע).

7.במהלך תקופת ההודעה המוקדמת, בערב שישי ה- 3.12.10, כיממה לאחר אסון הכרמל, נערכה במועדון מסיבה. התובע אשר הגיע בערב למועדון יחד עם אשת יחסי ציבור מטעמו, נדרש על ידי הנתבע לעזוב את המועדון, בשל כך שלא דאג למתן תזכורת בדבר המסיבה, למוזמנים מטעמו. התובע עזב את המועדון, אולם הותיר את אשת יחסי הציבור מטעמו במקום, לצורך ביצוע העבודה.

8.מספר ימים לאחר מכן, במסרון מיום 8.12.10, הודיע הנתבע לתובע, כי "מבחינתי הפסקת לעבוד אחרי שלא עבדת ועשית פעמיים ברז בעבודה, אז אני שחררתי אותך, אני לא יכול לעשות נזקים לעסק למרות שקרה לי כבר, בגלל שסמכתי עליך ולא עשית את העבודה שלך" (להלן: "המסרון") (ראה סעיף 15 לתצהיר עדות ראשית של התובע וסעיף 15 לתצהיר עדות ראשית של הנתבע).

9.אין חולק בין הצדדים, כי התובע הפסיק מתן שירותי היחצנות לנתבעת עובר ליום 17.12.10 ובטרם חלוף 60 ימי ההודעה המוקדמת וכן כי במהלך התקופה בה קיים מסיבות במועדון, קיבל התובע מלוא התמורה, למעט התמורה בגין מסיבת ערב שישי ה- 3.12.10. עוד אין חולק בין הצדדים, כי בערבי שישי בהם הוצא כנגד המועדון צו סגירה, לא שולמה לתובע כל תמורה.

10.המחלוקת בין הצדדים נסבה סביב שלוש שאלות עיקריות. האחת, מהו משך תקופת ההודעה המוקדמת בה היה על הנתבעת להעמיד לרשות התובע את המועדון, האם תקופה בת 90 ימים או שמא תקופה בת 60 ימים; השנייה, האם במהלך תקופת ההודעה המוקדמת זכאי התובע לתשלום תמורה בגין ערבי שישי בהם הוצא כנגד המועדון צו סגירה; והשלישית, האם זכאי התובע לתשלום תמורה בגין מסיבת ערב שישי ה- 3.12.10.

דיון והכרעה

תקופת ההודעה המוקדמת

11.סעיף 3.3 להסכם, העוסק בסוגיית ההודעה המוקדמת, קובע כאמור להלן: