כץ ואח' נ' שני ואח'

פסק דין

א.מבוא

מונחת לפני תובענה לאכיפת הסכם מכר שהוגשה בדרך של המרצת פתיחה אשר במסגרתה עותרים המבקשים, מר ירון יעקב כץ (להלן: "הרוכש") וגב' גאולה כץ (להלן: "הרוכשת") כנגד המשיבים, הגב' דליה שני (להלן: "המוכרת") מר שמעון שני (להלן: "המוכר") ומר מוריס ניסן (להלן: "המעקל"), למתן פסק דין המצהיר כי הרוכשים הינם בעלי זכויות של בר רשות במשק ובנחלה חקלאית הידועים במספר 7 במושב ניצני עוז (להלן: "המשק"), וזאת – על פי זכרון דברים מיום 5.1.1989 (להלן: "זכרון הדברים") [ת/10] וחוזה מכר מיום 18.6.89 (להלן: "חוזה המכר") [ת/11] שנחתמו בין הרוכשים לבין באי כוחם של המוכרים. בנוסף מתבקש בית המשפט להצהיר כי זכויותיהם של הרוכשים במשק נקיות וחופשיות מכל חוב, שיעבוד או עיקול לטובת צד שלישי. כמו כן, מתבקש בית המשפט לבטל את העיקול שהטיל המעקל על זכויותיהם של המוכרים במשק, ואת הליך כינוס הנכסים אשר ננקט על ידי המעקל בלשכת ההוצאה לפועל לגבי זכויות המוכרים במשק.

ב.רקע עובדתי

המוכרים "רשומים כבעלי הזכויות אצל המוסדות המיישבים, היינו, בספרי מינהל מקרקעי ישראל, הסוכנות היהודית ומושב ניצני עוז – מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ להלן – "האגודה" ביחידה משקית הידועה כמשק מס' 7" (ראו: הצהרת המוכרים בפסקה הראשונה של המבוא לזיכרון הדברים ולחוזה המכר). עסקינן בזכויות בר רשות על פי הסכמים הנעשים מעת לעת בין מינהל מקרקעי ישראל לבין הסוכנות היהודית ובין מושב ניצני עוז – מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (להלן: "המושב").

ביום 5.10.1988, בדיון שנערך בתיק מעמד אישי 4493/86 בבית המשפט המחוזי בתל אביב בפני כב' השופט א. כהן, במסגרת הליכים שהתנהלו בין המוכרים, הסכימו המוכרים כי המשק ימכר למרבה במחיר על ידי באי כוחם דאז, עו"ד אמנון פרידמן מטעם המוכר ועו"ד יהודה זרצקי מטעם המוכרת (להלן: "הנאמנים" או "באי כח המוכרים"). כן הוסכם כי המוכרים יתנו לנאמנים ייפויי כח מטעמם להעברת זכויותיהם במשק לרוכשים. הסכמת הצדדים קיבלה תוקף של החלטת בית משפט (ראו: נספח א1 לתצהירו של הרוכש, שהוגש בתמיכה להמרצת הפתיחה).

לאחר שהנאמנים פרסמו בעיתון "ידיעות אחרונות" הודעה בדבר "מיכרז לרכישת נכס במושב ניצני עוז" (ראו: [ת/16]) פנו הרוכשים לנאמנים והציעו סך של 50,000 דולר ארה"ב (להלן: "דולר") עבור רכישת זכויות המוכרים במשק. בהתאם לתנאי ההודעה שפורסמה על ידי הנאמנים הפקידו הרוכשים בידי הנאמנים סך של 5,000 דולר. לאחר משא ומתן שנוהל בין הרוכשים לבין הנאמנים נחתם ביום 5.1.89 זכרון דברים בין הרוכשים לבין הנאמנים ובו נקבע כי זכויות המוכרים במשק ימכרו לרוכשים תמורת תשלום סך של 65,000 דולר. כן הצהירו המוכרים בסעיף 3 בזכרון הדברים, באמצעות הנאמנים, כי "אין שיעבודים ו/או זכויות צד ג' בנחלה, למעט זכויותיהם של המוסדות המיישבים, המינהל והמושב (אשר כלפיו קיים חוב של המוכרים), עובר לחתימת זכרון דברים זה". בסעיף 4 בזכרון הדברים נקבע כי "בכפוף למילוי התחייבויות הקונים שלעיל ושלהלן מתחייבים בזה המוכרים לפנות את הנחלה ולמסור את החזקה בה לידי הקונים כשהיא ריקה כל אדם וחפץ, וכשהיא נקייה מכל חוב ו/או עיקול ו/או שיעבוד ו/או משכנתא ו/או זכויות צד שלישי כלשהן, למעט האמור בסעיף 3 לעיל...".

ביום 21.1.1989 שלח עו"ד יוסף כהן, בא כוחם דאז של הרוכשים, מכתב לנאמנים ובו דרש, בין היתר, ביטול של עיקול שהוטל על זכויותיהם של המוכרים במשק. עיקול זה הוטל בתיק הוצאה לפועל 0143937886 בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב על ידי מר אלי סודאי ונרשם במינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל") (ראו: נספח ז1 לתצהירו של עו"ד כהן שהעיד מטעם הרוכשים). כפי שעולה מהודעת לשכת ההוצאה לפועל למינהל מיום 5.7.1989 עיקול זה בוטל ביום 21.2.1989 (ראו: נספח ז2 לתצהירו של עו"ד כהן).

ביום 21.2.1989 הגיש עו"ד דרור מנר, בא כוחם דאז של המעקל ושל מר אלי סודאי, בקשה למתן הוראות לבית המשפט המחוזי בתל אביב בתיק מ"א 4493/86 שהתנהל בין המוכרים. בבקשה זו נטען כי לנוכח חובותיהם של המוכרים למעקל ולמר סודאי התבקש בית המשפט להורות לנאמנים לפרוע את סכומי החובות שהגיעו למעקל ולמר סודאי מהמוכרים מתוך הכספים שיתקבלו אצל הנאמנים בגין מכירת זכויות המוכרים במשק (נספח ד' להמרצת הפתיחה). ביום 30.4.1989 הגישו עו"ד מנר והנאמנים לבית המשפט הסכם אשר לפיו הוצהר כי מר סודאי והמעקל "מסכימים כי מתוך כספי מכירת המשק... ישולמו קודם כל החובות למושב, דמי הסכמה למינהל מקרקעי ישראל ומס שבח מקרקעין אם יחול או תשלום חובה נוסף הנובע ממכירת המשק. וזאת למרות העיקול שהוטל בתיק המרצה 733/89..." (סעיף 1 בהסכם שצורף כנספח ה להמרצת הפתיחה). בסעיף 3 בהסכם זה נקבע כי ההליך אותו יזם המעקל כנגד המוכר לאישור פסק בוררות שניתן כנגד המוכר ביום 30.11.1988 (ת"א 149/89) ימשך, אך בסעיף 5 של ההסכם הזה נקבע כי "העיקול שהוטל אצל קוני המשק הנ"ל, ה"ה כץ יבוטל". הסכם זה קיבל תוקף של החלטה על ידי כב' השופט א. כהן.

ביום 18.6.1989 נחתם בין המוכרים, באמצעות הנאמנים, לבין הרוכשים חוזה מכר שהוראותיו דומות בעיקרן להוראות זכרון הדברים. בסעיף 5(ב) בחוזה המכר נקבעו מועדי תשלום התמורה החוזית אשר הסתכמה בסך של 65,000 דולר באופן הבא:

"התמור [צ"ל "התמורה" – ב.א] הנ"ל תשולם במועדים ובתנאים כדלקמן:

(1) סכום בשקלים חדשים השווה ל- 5,000$ (חמשת אלפים דולר ארה"ב) שילמו הקונים למוכרים ביום 6.11.88.

(2) סכום בשקלים חדשים השווה ל- 5,000$ (חמשת אלפים דולר ארה"ב) ישולם ע"י הקונים עד ולא יאוחר מיום 20.6.89.

(3) סכום בשקלים חדשים השווה ל- 45,000$ (חמשת אלפים דולר ארה"ב) ישולם ע"י הקונים עד ולא יאוחר מיום 17.7.89.

(4) סכום בשקלים חדשים השווה ל- 10,000$ (חמשת אלפים דולר ארה"ב) ישולם ע"י הקונים עד ולא יאוחר מיום 15.8.89."

כמו כן, הוסכם בסעיף 6 בחוזה המכר כי לאחר מילוי כל התחייבויות הקונים לפי ההסכם "יחתמו המוכרים על יפוי כח בלתי חוזר, ולחילופין יסבו באי כח המוכרים את יפויי הכח הבלתי חוזרים שניתנו להם ע"י המוכרים, לטובת הקונים ו/או בא-כוחם, עוה"ד יוסף כהן, ע"מ לרשום ולהעביר את הנחלה ע"ש הקונים ולעשות את כל הפעולות הדרושות לשם ביצוע חוזה זה" (ראו גם: סעיף 5(ד) בזכרון הדברים).

הצדדים אינם חלוקים על כך שבמועד החתימה על חוזה המכר המוכרת, אשר היתה בעיצומו של הליך הגירושין מהמוכר, לא התגוררה במשק.

במהלך שנת 1989 הגישה המוכרת תביעת פינוי כנגד הרוכשים לבית משפט השלום בנתניה (ת"א 2920/89) במסגרתה נטען כי הואיל והרוכשים לא שילמו את מלוא התמורה על פי חוזה המכר דינם כפולשים למשק. בנוסף נתבעו הרוכשים להשיב למוכרת מיטלטלין השייכים לה אשר נשארו במשק ולפצותה על נזקיה (ראו: נספח י' לתצהירו על עו"ד כהן). ביום 5.7.1990 הגיש עו"ד כהן, בא כח הרוכשים באותו מועד, בשם שני הצדדים לתובענה הנ"ל, הודעה לבית המשפט השלום בנתניה הודעה לפיה הוסכם כי הרוכשים ישלמו למוכרת סך של 1,000 ש"ח, כי המוכרת תהא זכאית להוציא מהמשק את המיטלטלין השייכים לה, וכי "מעבר לאמור לעיל לא יהיו לצדדים כל טענות מכל סוג ומין שהוא איש כלפי משנהו" (נספח י"א לתצהירו של עו"ד כהן). יודגש, כי הצדדים לתובענה הנוכחית חולקים על קיומו של הסכם פשרה זה ועל המשמעות שיש לייחס לו בקשר למחלוקות שביניהם.

ביום 26.6.1990 פתח המעקל תיק הוצאה לפועל (שמספרו היום 34057779030) כנגד המוכר. תיק הוצאה לפועל זה נפתח עקב אי פרעון חוב של המוכר למעקל אשר הסתכם בסך קרן של 24,000 ש"ח בהתאם לפסק בוררות מיום 30.11.1988. פסק בוררות זה אושר ביום 5.6.1989 במסגרת ת"א 149/89 בבית המשפט המחוזי בתל אביב על ידי כב' השופט א. הומינר, לאחר שהמוכר "לא הגיש בתוך המועד בקשה לביטול הפסק" (פסק הדין צורף כנספח ו' לתצהיר המשלים של הרוכש מיום 12.1.2009). יצויין כי בשנים האחרונות מרכז חייו של המוכר הינו בקנדה, וחוב זה טרם שולם על ידו למעקל עד היום.

בגין חוב זה הטיל המעקל עיקול על זכויותיו של המוכר במשק. מועד הטלת העיקול שנוי במחלוקת בין הצדדים. ביולי 2007 הגיש המעקל לראש ההוצאה לפועל (כתוארו אז) ברמלה בקשה למינוי כונסי נכסים על המשק לשם מכירתו באמצעותם. לאחר שמונו כונסי הנכסים הגישו הרוכשים את התובענה דנן אליה צרפו בקשה לעיכוב הליכים בתיק ההוצאה לפועל. ביום 21.5.2008, במסגרת קדם משפט שנערך בתובענה זו לפני כב' הנשיאה השופטת ה. גרסטל, הסכימו הצדדים כי הליכי ההוצאה לפועל יעוכבו עד למתן החלטה אחרת על ידי בית המשפט (ראו: עמ' 3 בפרוטוקול).