כץ ואח' נ' משרד הפנים

החלטה

במסגרת עתירה בה עתרו העותרים להימנע מהרחקת המבקשת היא עותרת 2 בעתירה, הוגשה בקשה לשחרורה של המבקשת ממשמורת.

לטענת המבקשת היא נישאה לעותר 1 בשנת 2004, בני הזוג הגישו בקשה לאיחוד משפחות בשנת 2005, ומאחר שלא היו טענות של המשיב ביחס לכנות הקשר, המבקשת קבלה מעמד בישראל, והחזיקה בתעודת זהות ארעית משנת 2005 ועד סוף שנת 2007. בסוף שנת 2007 סירב משרד הפנים ברחובות שטיפל בבקשת העותרים לאיחוד משפחות לחדש את תעודת הזהות של המבקשת בטענה כי מתנהל נגדה תיק פלילי, ובני הזוג התבקשו להמתין לתוצאותיו. המבקשת טענה כי בחודש 2/09 היא נפרדה מהעותר אם כי גם בתקופת הפרידה המשיכו בני הזוג להיות בקשר, והעותר השתתף בכול ההוצאות של המבקשת בהחלקת הדירה, ועד היום הוא רואה בה כבת זוגו.

המבקשת הועמדה לדין הורשעה ונגזר עליה קנס בסך 8,000 ש"ח.

המבקשת נעצרה ביום 17.12.09. היא בקשה מבית הדין כי הוא יורה על שחרורה ממשמורת, ובית הדין דחה את בקשתה בהחלטה מיום 10.1.10, בה נקבע כי קיים חשש כי המבקשת לא תעזוב את הארץ אם עתירתה תידחה. ביום 13.1.10 פנתה המבקשת פעם נוספת בקשה לשחררה. היא טענה כי היא סובלת ממחלת האסטמה, וכי היא מתקשה לנשום. ביום 21.1.10 החליט בית הדין לדחות את הבקשה משום שאין מניעה כי היא תקבל את התרופות שהיא זקוקה להן במתקן המשמורת בשב"ס.

המבקשת טוענת בבקשה כי היא מקבלת טיפול רופאי לא הולם בבית הסוהר, וכי מצבה הרפואי מחמיר למרות שהיא מקבלת את כל התרופות בשל תנאי הכליאה שלה. העותרת צירפה מסמך של רופא ממנו עולה כי המבקשת סובלת מאסטמה קשה עם התקפים חוזרים וטיפול אינטנסיבי, וכי אסור לה להיות בקרבת אנשים מעשנים בחדר סגור.

המשיב הגיב לבקשה. לטענתו היה על המבקשת לערער על החלטות בית הדין למשמורת וההליך דנן אינו ההליך המתאים לתקוף את החלטותיו. עוד נטען כי המבקשת שוהה בארץ שלא כדין למעלה משנתיים לאחר שההליך המדורג בו החלו המבקשת והעותר 1 – הופסק. העתירה הוגשה אם כן בשיהוי חמור, מה עוד שהעותר נמצא היום – לטענת המבקשת – בקשר עם אישה אחרת, ובני הזוג אינם בקשר בשמונת החודשים האחרונים. עוד צוין כי העותרת הורשעה בעבר בפלילים, ולאור זאת ולאור שהייתה הבלתי חוקית הממושכת בארץ, שחרורה ממשמורת יביא לקושי מהותי בהרחקתה אם העתירה תידחה.

המשיב הוסיף לטען כי יש לדחות את הבקשה על הסף גם משום שהוראה על שחרור ממשמורת היא צו עשה לשינוי מצב קיים, ועל פי ההלכה – צו כזה יינתן רק במקרים חריגים. סיכויי העתירה הם קלושים, ולכן אין מקום לשחרור בערובה.

דיון

כדי להכריע בבקשה שהיא בקשה לסעד זמני מסוג "צו עשה", יש לבחון את סיכויי העתירה, ואת הנזק שעלול להיגרם אם יינתן הצו – לעומת הנזק שעלול להיגרם למבקשת אם בקשת הביניים תידחה.

באשר לסיכויי העתירה – הרי אין מדובר בסיכויים גבוהים, לאור העובדה כי ההליך המדורג הופסק לפני כשנתיים, והבקשה הוגשה רק לאחר מעצרה של המבקשת. יחד עם זאת, יש לבחון כאמור את מאזן הנוחות.

הנזק למבקשת הוא נזק שנגרם כתוצאה ממעצרה הממושך. ככול שהדיון לגופו של ענין בעתירה יהיה מקודם יותר, הנזק הזה יהיה קטן יותר. לכן אני סבורה כי יש מקום לקבוע דיון לגופו של ענין במועד מוקדם, כאשר במועד זה תוכרע העתירה לגופה – אם היא תתקבל, ניתן יהיה לשחרר את המבקשת, ואם העתירה תידחה – ממילא יהיה על המבקשת לעזוב את הארץ.

אני קובעת דיון לגופו של ענין בעתירה ביום 14.2.10 בשעה 11:30.

המזכירות תודיע לצדדים בדחיפות.

לאור המועד המוקדם שנקבע לדיון – אינני נעתרת לבקשה לשחרור העותרת.

ניתנה היום, כ"ו שבט תש"ע, 10 פברואר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: