כץ ואח' נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל 570012377 ואח'

פסק דין

1.בתאריך 24.3.12, ברח' הגיבורים בחדרה, ארעה תאונת דרכים בין רכבו של תובע 1 בו נהגה תובעת 2 (להלן: "הרכב"), לבין אוטובוס שבבעלות נתבעת 1 ואשר בו נהג באותה עת הנתבע 2 (להלן: "האוטובוס").

2.לגרסת התובעת, כפי שנמסרה בשעתו גם בהודעתה לחברת הביטוח (ת/1), בעודה נוסעת לאטה בכביש, כשבכוונתה להכנס אל הקניון שמימין לו, בשלב מסוים שבו היא עמדה יצא האוטובוס ממפרץ חניה שבו הוא עמד קודם לכן מימין לה, ובתוך כך פגע עם החלק השמאלי אחורי בפינה הימנית קדמית של הרכב (ר' צילומי הרכב).

3.את הקרע הנראה בפינה הימנית קדמית של הרכב, הסבירה התובעת בעובדה שבעקבות הפגיעה היא מצאה עצמה עומדת כשהאוטובוס "תקוע" ברכבה, מבלי שהיא יכולה היתה להתקדם ולכן נסעה לאחור כשבתוך כך, ככל הנראה, נקרע פח הפגוש ואז עקפה היא את האוטובוס משמאל ונעצרה בצד הכביש.

4.לטענת התובע, בשלב זה ניגש אליה נתבע 2 – נהג האוטובוס ואמר לה: "אל תדאגי, אגד ידאגו לזה". בדיעבד גם הסתבר לה שבאותו זמן ממש היא קבלה דו"ח חניה משום שהחנתה את רכבה לצד מדרכה הצבועה באדום לבן (דהיינו אסורה בחניה לצידה) – ת/2.

5.גרסתו של נתבע 2 לאופן התרחשות התאונה, שונה היא. לדבריו, בעודו עומד בתוך מפרץ החניה לשם הורדת והעלאת נוסעים לאוטובוס, התקרבה אליו התובעת במהלך עקיפתה אותו וכשהיא צמודה אל האוטובוס שפשפה את חלקו השמאלי אחורי. לאחר מכן וכדי "להשתחרר ממנו", היא נסעה לאחור ואז "דפקה את הטמבון שלה". לגרסת נתבע 2 כששאל את התובעת מה קרה השיבה לו כי היא "ממהרת לעשות העברת בעלות". דיווח דומה מסר נתבע 2 למחלקת הביטוח של נתבעת , מיד לאחר התאונה (נ/1).

6.במהלך הדיון שהתקיים בפני טען נציג נתבעת 1 כי לו היה האוטובוס פוגע ברכבה של התובעת כפי שהיא טוענת, הרי שהוא אמור היה "להוריד לה את המראה". טענת נציג נתבעת 1 לנזק בגב המראה שיש בו כדי לתמוך בגרסת נתבע 2, נשללת בדו"ח השמאי המפרט את כל הנזקים שנגרמו לרכב ואין בו התייחסות כלשהי לנזק במראה.

7.לאחר ששמעתי את עדויות שני הנהגים ועיינתי בראיות שהוגשו מטעמם, הנני מחליטה לקבל את התביעה בחלקה.

תצלומי הנזק שנגרם לרכב התובעת ובעיקרם כיפוף פח הכנף הימנית קדמית, מלמדים בעיני על כך שבשעת התאונה הרכב עמד ואילו האוטובוס אשר נהגו ככל הנראה לא העריך נכונה את המרחק בין שני כל הרכב, פגע בה בעת שיצא מהתחנה. יחד עם זה, בהחלטתה לנסוע לאחור, גרמה התובעת להגדלת נזקה שכן כתוצאה מכך נקרע פח המגן הקדמי של הרכב. לטעמי גם בהחנותה את הרכב במקום אסור הגדילה התובעת את הנזק שנגרם לה, בהוספת דו"ח החניה שנרשם לחובתה. ואולם – יש לזכור כי שתי התרחשויות אלה לא היו באו אל העולם, לולא התאונה עצמה.

8.במצב דברים זה, דעתי היא כי על הנתבעים לפצות את התובעים בגובה הנזק שנגרם לכנף ולדלת הרכב הימנית ובכמחצית גובה הנזק שנגרם למגן כתוצאה מנסיון התובעת לשחרר את הרכב מהאוטובוס שנתפס בו. כך גם סבורה אני כי יש מקום לחייב את הנתבעים בתשלום מחצית גובה הקנס בגין דו"ח החניה.

סוף דבר – הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעים סך של 5,000 ₪, 810 ₪ בגין שכר טרחת השמאי, 500 ₪ בגין ירידת ערך הרכב ו- 125 ₪ בגין דו"ח החניה. סה"כ 6,435 ₪ בתוספת הוצאות בסך 400 ₪.

סכומים אלה ישולמו על ידי הנתבעים, ביחד ולחוד, בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד ליום התשלום בפועל.

זכות להגשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלח לצדדים את פסק הדין בדואר רשום.

ניתן היום, כ' טבת תשע"ד, 23 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: